נשל הנחש

טוטם הנחש

מאת: שי-אל נירן יהלום

הנחש, חיה ייחודית ומלאת עוצמה הגורמת ללבנו להסיר פעימה. התנועה המהירה, יכולת הפיתול, העוצמה שבהשלת העור ובהכשת הנחש וגורם ההפתעה, שזורים בסגולת הנחש המלמדת על הישרדות ממקום של שינוי. לא סתם שינוי, אלא מוות ולידה מחדש.

השלת העור היא אקט פיזי עוצמתי המלמד על שליטה מיסטית במציאות. היכולת המופלאה הזו של השארת חלק מההוויה של הגוף הפיזי, כדי לאפשר צמיחה והתרחבות מלמדת על העוצמה הטמונה בחיה שקטה זו. השינוי נולד מתוך השקט, מהריק. באופן פיזי לנחש אוזן פנימית בלבד והוא קשוב בעיקר לצלילים המגיעים מתוך האדמה ולא לקולות וצלילים חיצוניים. הנחש מדויק וממוקד ואינו מבזבז טיפת אנרגיה מיותרת בתוך התהליך. בדרך כלל, השלת העור מתרחשת מתוך חיכוך במשהו מחוספס היוצר התנגדות ומאפשר לנחש להשתחרר מהעור החיצון. דבר זה מלמד על סגולת האנשים, שהנחש מלווה אותם כחיית טוטם, להפוך את התנגדות הסביבה החיצונית לכוח מסייע בשחרור העבר החוסם אותם בתהליך ההתפתחות האישי.

נשל הנחש
נשל של נחש תלום קשקשים

 

הנחשים מריחים בעזרת לשונם ויש להם חוש ריח מצוין, המסמל אבחנה בהירה. לאנשי הנחש אבחנה מדויקת לגבי אנשים ולשינויים בסביבתם הקרובה, כמו גם שינויים גלובליים ותהפוכות פוליטיות.

אלו שהנחש מלווה אותם, הם אנשים ייחודיים, שקטים בדרך כלל, שקשה לזהות במבט ראשוני את עוצמתם הפנימית ויכולתם להתמודד עם טרנספורמציות בחייהם. מרפאים מוכשרים, ויועצי סתרים. אנשים אלו שואבים את עוצמתם ממעמקי ההתבודדות הפנימית והיכולת ליצור אלכימיה בחייהם. לכן הם מסוגלים לרפא לא רק אחרים, אלא גם את עצמם.

כל אנשי הנחש שאני הכרתי, "גידלו" את עצמם מגיל צעיר מאוד. ברוב סוגי הנחשים, נקבת הנחש בטבע, מטילה את ביציה בגומה באדמה, ומשאירה אותם. היא אינה דוגרת על הביצים או מטפלת בהן. הנחשים הבוקעים עצמאיים לחלוטין מיום היוולדם. (אם כי יש גם סוגים בהם הנקבה שומרת את הביצים בתוך גופה עד לזמן הבקיעה).

הנחשים הם בעלי דם קר, כלומר מושפעים מהטמפרטורה החיצונית. תכונה זו מלמדת על רגישותם הגדולה של האנשים שטוטם הנחש מלווה אותם. הם מושפעים מאוד מהתנהגות ומיחסם של האנשים הסובבים אותם כלפיהם. לכן, לעיתים הם נתפשים כסגורים, או מרוחקים.

הנחש הוא טוטם רב עוצמה ומגן חזק עבור אלו שהוא מלווה כמורה רוחני. אנשי הנחש נושאים את סגולת המיניות, היצירתיות ועוצמת יסוד האש, הלהבה שאינה דועכת לעולם ומאפשרת לאנשי הנחש התחדשות.

עוצמת הנחש הפכה אותו למיתוס ואפילו אל בתרבויות עתיקות שונות.

סיפורי אגדה רבים מתארים את הנחשים והדרקונים כשומרי מקומות מקודשים ומעיינות של מים חיים על פני אימא אדמה.

במצריים העתיקה ובהודו, הומשל הנחש לחוט השדרה, ומערכת העצבים, המאפשרת לאנרגיית הקונדליני לעלות מהבסיס בעצם הזנב, במעלה עמוד השדרה עד לצ'קרת הכתר ולהביא את האדם להארה. הנחש שעיטר כנזר את ראשם של הפרעונים סימל את אש החיים האלוהית ואת עוצמת הקונדליני. השורש נ.ח.ש קשור למילה ניחוש וליכולת הנובעת מהעין השלישית לראות ולנחש את העתיד. על פי הסיפורים, קליאופטרה מלכת מצריים בחרה להשתמש בארס נחשים כאשר החליטה לשים קץ לחייה.

לנחש סגולה של קסם, המאפשר לידה, בריאה חדשה. הוא מזיז אותנו מהתקיעות לתוך מצב חדש. זוהי איכות עוצמתית מאוד של חיים, כיוון שבחיים יש כל הזמן שינוי. חוסר שינוי הוא מוות. חיים הם התפתחות דרך יסוד האש המעורר השראה למימוש הפוטנציאל הטמון בנו, בזרעים הנטמנים באמא אדמה, להפוך מזרע לצמח. הקשר המובהק של הנחש לאישה ולנשיות על פני אימא אדמה מחבר אותו גם לסיפור הבריאה שאנו מכירים מהתנ"ך.

ביוון העתיקה, באי כרתים, החלה להתפתח באלף השביעי לפני הספירה התרבות המינואית שהלכה ושגשגה עד לחורבנה, ככל הנראה בגלל רעידת אדמה או פעילות געשית בשנת 1450 לפנה"ס. תרבות זו שכפי הנראה הייתה פטריאכלית, סגדה לאלת הנחשים שעל פי ציורים אחזה שני נחשים, שכונו חיוי (כמו חוה). הנחש נקשר לנשיות וללידה. לכן, נשים מילדות היו נוהגות בתרבות המינואית לגדל נחש ולהאכילו במי דבש. בדרך כלל היו נחשים אלו לבנים והם הוחזקו בעליית הגג בביתה של המיילדת.

אנשי הנחש סבלניים בדרך כלל כלפי סביבתם, אך כאשר הם יוצאים משלוותם או נפגעים, הם מסוגלים להתקיף במהירות ובחדות, ישירות במטרה. בדיוק כמו הנחש המכיש בזריזות ובדייקנות את טרפו או משתמש בנשיכתו ובארס שלו להתגוננות מפני אויבים.

הנחש גמיש מאוד ומאתגר את אנשי הנחש בגמישות רגשית ומחשבתית לצורך התמודדות עם השינויים המשמעותיים בחייהם. כדי לחוות ריפוי עמוק של עצמם ושל הזולת נדרשים אנשים אלו לחמלה רבה ותרגול הסליחה לעצמם ולזולת. לכן הם בדרך כלל מרפאים בעלי עוצמה יוצאת דופן.

תרגול התמרת הרעל הרגשי לנסיוב מרפא, מאפשר להגיע לרמה גבוהה מאוד של התפתחות, הפותחת בפני אנשי הנחש שער לעולם המתים ולנצחיות הנשמה. התמרה זו באה לידי ביטוי בתרבות האיצטקית, של מרכז אמריקה, בסמל הנחש המכונף- קצלקואטל, שנחשב לאל השולט ברוחות ובעננים.

הנחש האוחז בזנבו, יוצר בגופו את הספרה 8 ומלמד אותנו על סגירת מעגלים של צמיחה ושעורי נשמה.

אז…….נכון שבתנ"ך הנחש מוצג כערמומי והאיכות הנשית כמפתה, אבל בזכות הנחש נפקחו עיניהם של אדם וחווה לראות את המציאות באור שונה. הם אכלו מעץ הדעת. בזכות הנחש הם עברו שינוי שהביא לצמיחה והתבגרות. ובינינו, מי אוהב שינויים וכניסה לתוך הלא נודע שמכיל מצב חדש? האם מישהו מוכן לעבור שינוי ולהתמודד עם הפחד של מות ולידה מחדש, ללא הפיתוי של התפוח המתוק?

תגובות פייסבוק

comments

Powered by Facebook Comments