חנוכה חג של נסים בדרך השמאן

מאת: אורלי נירן יהלום

נושא הנסים שזור בחגי ישראל, אבל חג החנוכה ללא ספק מטיל אור חדש על סיפורי הנסים והנפלאות. המסר במרכזו של חג החנוכה ברור: התגשמות הנס כרוכה באור הפנימי ההולך וגדל. זהו האור המגולם בנרות החנוכה ההולכים ומתרבים.

כלומר- השתמשו באור, באותנטיות הפנימית שלכם כדי למשוך לחייכם ריפוי. מאיפה כל זה מתחיל ואיך מסר החנוכה קשור לידע השמאני? מהו המתכון ליצירת נסים אישיים בחיינו?

האור הפנימי הוא הקרנה של מי שאנו באמת, ללא מסכות חיצוניות, האני האותנטי. חג החנוכה נחוג בחודש דצמבר ותמיד שלוב במזל קשת אשר החיה האסטרולוגית שלו היא סוס. הסוס סמל לחופש, אותנטיות וחיבור לטבע. חילול בית המקדש היווה סמל לחילול הנשמה או המהות האותנטית האמיתית של עם ישראל, אך נס כד השמן אפשר את החיבור לאור הפנימי והביא לניצחון האור על החושך.
השמן שבפח השמן הוא שמן זית זהו השמן בו השתמשו אבותינו להדלקת נרות. עץ הזית מהווה סמל לשלום וחזרה הביתה. שלום עם סביבתנו אבל גם שלום פנימי בתוכנו, כזה המאפשר לנו לזהות בברור את האותנטיות שלנו ולהקרינה החוצה.

יצירת הנס נובעת מפתירת הקונפליקטים וחוסר האמון הפנימי בתוכנו. זהו מקום של שלום ולייתר דיוק שלמות פנימית עם מי שאנו באמת. מקום שמשחרר אותנו לתת אמון מוחלט ביקום שיתמוך בנו בדרך הייחודית לנו, כיוון שכבר מובן לנו שמסכות וזיופים שנזייף סופם להתנפץ בדרך זו או אחרת.

שלמות פנימית היא תהליך של סגירת מעגל ולידה מחדש. המספר שמונה (שמונת ימי החנוכה) נראה כמו סמל האין סוף. סמל הרוח הגדולה, המסתורין האינסופי הטומן בחובו את זרעי הנסים. סמל זה מצויר גם כנחש האוחז את זנבו בפיו, המסמל התמרה וריפוי של שינוי תודעה. שמונת ימי החג מביאים לידי ביטוי את האור ההולך וגדל בתוכנו, עולה דרך שבע הצ'קרות ומביא לריפוי דרך חיבור לעולמות העליונים. זוהי אנרגיית הקונדליני הנחש המתעורר המאפשרת לנו להגיע להארה. בית המקדש, הוא גופנו המהווה בית לאור המדהים שמקרינות שבע הצ'קרות בגופנו.

לכל זה יש היבט נוסף והוא סוגיית השפע בחיינו. נס כד השמן מלמד אותנו על חוויית השפע האינסופי.
כוחו של המסתורין הגדול הוא באינסוף האפשרויות הטמונות בין קפלי גלימתה השחורה וזרועת הכוכבים של הרוח הגדולה. החיה שמייצגת אצל הילידים האמריקנים את השפע האינסופי והבאתו לידי הגשמה היא הבופאלו.
חיה נפלאה זו, מלאת,עוצמה, שלוה, הוד והדר הוא החיה המלווה את חודש דצמבר על פי לוח השנה של שבט הסנקה האינדיאני. הבופאלו מלמד אותנו שעור הקשור בתפילה והכרת תודה על השפע הקיים. הוא מזכיר לנו לראות את החצי המלא של הכוס ולעולם לא לאבד את האמונה בכוחם של נסים ותפילה. הבופאלו נחשב בקרב הילידים האמריקנים לחיה מקודשת.
עדרי הבופאלו היו מקור הישרדות לילידים האמריקנים. כאשר הם שמעו את העדרים מתקרבים, הם ידעו שתפילותיהם נענו. הבופלו היווה עבורם מקור לשפע בלתי נדלה, מהבשר ועד לשימוש בקרניו, בגידים, בפרווה ואפילו בפרסות לייצור דבק. הילידים האמריקנים היו אסירי תודה לרוח הגדולה על מתנת הבופאלו ומעולם לא הרגו בחיות רק לשם ההרג. ההבנה שחיה מדהימה זו נותנת עצמה כדי שבני האדם ישרדו היוותה עבור הילידים האמריקנים חלק מדרך חיים של חיבור לטבע ושמירה על משאביה של אימא אדמה.
הבנת מהות השפע קשורה לנתינה, תמיכה ושלום פנימי. זוהי מהות החיים על פני אימא אדמה.
הפלנטה עליה אנו חיים היא פלנטה של שפע. אימא אדמה תמיד נמצאת עבורנו כמקור הזנה ותמיכה. הבופאלו נושא תדר של חופש לנשמה, חיבור לטבע ומחויבות לחיים של איזון עם אימא אדמה. הוא גם מביא עמו מסר לשפע המצפה לנו ומלמד ששפע תמיד מגיע מתוך קלות, יצירה ושמחה.

לא במקרה, באגדות של שבטי הילידים האמריקנים אשת הבופאלו היא זו המביאה לבני האדם את מקטרת השלום.
השמאנים העתיקים הבינו את מה שהאדם הלבן שכח מזמן, ששפע מקורו בשלום. ושלום חיצוני הוא כאמור השתקפות של השלום הפנימי בתוכנו.
ההיבט האחרון של מהות הנס נובע מתוך המילה נס עצמה. ההפך מנס הוא נס (בורח). כאשר אנו מחליטים להתעמת עם הפחדים שלנו במקום לברוח מהם מתרחשים נסים בחיינו.

תגובות פייסבוק

comments

Powered by Facebook Comments