קטגוריה: שמאניזם

פתרון חלומות – פירוש חלומות

מאת: אורלי נירן-יהלום

אינני מסוגלת לדמיין חיים ללא שנת חלום, המעשירה את חיי במסרים והבנות לגבי המתרחש בחיי ביום יום, או ללא חלימה בהקיץ ויציאה למסעות שאמאניים בעולמות מקבילים, לצורך ריפוי וקבלת תשובות. הקשר המופלא שנוצר ומתפתח עם בני הברית שעוזרים לי ומכוונים ברב חוכמה, מאיר את חיי. ישויות של אור ועולמות עליונים, ישויות הטבע (פיות, גמדים ושדונים) וישויות העולמות התחתונים המלאות בהוד ועוצמה אדירה. לכולם מקום בחיי.
חלימה בעיניי, פירושה לחיות חיים מלאים. חיות אמיתית מתוך חבור שלם לכל ההיבטים של העצמי.
לחוויית החלימה הצלולה מקום מרכזי בהתפתחותי הרוחנית. היא מהווה את המקור לנקודת המבט שלי על השתקפויות המציאות.
ניסיון החיים האישי, לימד אותי שחלימה צלולה יכולה להופיע בחיינו בצורות שונות. הן בשינה, הן בחלימה בהקיץ והן דרך מסעות שאמאניים.

סגולת החלימה טבועה בכל אחד מאתנו מעצם היותנו אנרגיה. יכולת זו, צומחת ומתפתחת בנו באמצעות שימוש במחשבה ובדמיון.
בספרו "אומנות החלימה" מספר קרלוס קסטנדה על מורו דון חואן ומצטט אותו: "כל דבר הוא אנרגיה, לבד מאנרגיה אין שום דבר כלל…."
דון חואן מורה לתלמידו דרך חדשה של תפישת המציאות. כאשר אנו מבינים את המציאות היומיומית שלנו כמבנים אנרגטיים ולא מתוך דפוסי החשיבה התבניתיים על פיהם חונכנו לראות אותה, אנו מסוגלים לתפוש שגם החלומות שלנו הם מבנים אנרגטיים שאנו יוצרים.
מתוך כך אנו מבינים שאנו יוצרים את המציאות שלנו.
קרלוס קסטנדה מציג בספריו יידע ששאב ממקורות שונים לצד חוויותיו ודמיונו האישי.

טאישה אבלר חניכה נוספת בקבוצתו של דון חואן מתארת בספרה "מעבר המכשפים" את חוויותיה בתהליך החלימה השאמאנית כמצב של שינוי תודעה מוחלט.
….שמעתי צליל חד גוני מאחורי העורף שלי וראיתי שהפתח גדל. רציתי לזחול פנימה, להידחק דרכו ולהיעלם, חוויתי בתוכי בחישה נמרצת, המודעות שלי החלה לנוע לאורך הקו בקודקוד הראש והחליקה דרך הפתח.
חשתי כאילו אני נמצאת בתוך מערה ענקית……".
תיאוריו של קרלוס קסטנדה בספר "אומנות החלימה" ותיאוריה של טאישה אבלר בספר "מעבר המכשפים", מרתקים, אך עלינו לזכור שהם מבטאים למעשה את עולמם הפנימי. קל לי להתחבר ליידע שמציג קרלוס קסטנדה בספריו אך קשה לי להתחבר לעולמו הפנימי ההזוי והדרמתי. חלימה נובעת מהמקומות האינטימיים ביותר בנפש האדם וקשורה ליחסי האדם עם עצמו ועם סביבתו. חלימה נובעת מתוך האיזון, או חוסר האיזון הנפשי של האדם החווה אותה. לשמחתי, קראתי את ספריהם של קרלוס קסטנדה וטאישה אבלר לאחר שהתנסיתי בעצמי בחוויות רבות של חלימה, מסעות של יצאה מהגוף, התכווצות של גופי והתרחבות וחלימה בהירה. ניסיון זה, עזר לי להבין את חוויותיהם ולראותן בפרספקטיבה הנכונה, כלומר בפחות דרמתיות.

לעומתם, קייטלין מתיוס מספרת בספרה "לשיר את הנשמה הביתה" על התפתחותה דרך חלימה או כניסה למערה הפנימית, באופן שונה: "כשהייתי ילדה קטנה, תפרה לי אמי שמיכה צבעונית גדולה מריבועי צמר. עד מהרה הייתה שמיכה זו לחברתי הטובה ביותר….אך המיוחד מכל, היא הייתה המערה שלי.
….בחשכת המערה שלי פגשתי ישויות רבות שבאו לשחק אתי. בדרך כלל הן ספרו לי סיפורים ולימדו אותי דברים על היקום…
מאגר הקסם והשמחה הבלתי נדלה שהוענק לי מידי בוני הצורות שלי. דרך ההתקשרות שלהם הייתה מהירה וסמויה, והם דברו הישר אל נשמתי." החוויה שמתארת קייטלין היא דוגמא לחלימה בהקיץ.
כשאמאנית המתרגלת את אומנות החלימה דרך קבע אני יכולה לומר שזה הדבר ששינה באופן מוחלט את תודעתי ופתח לפני שערים לעולמות המקבילים, שכולנו נוגעים בם בחטף לרב מבלי להיות מודעים. עם זאת אני מדגישה שהחיבור לאדמה ותפישת עולם החלום בפרופורציות הנכונות תמיד שמרו עלי. מעולם לא המלצתי לתלמידי להשתמש בסמי הזיה לצורך חלימה או פיתוח המודעות, כיוון שמניסיוני האישי ניתן להגיע לחוויות מדהימות של שינוי בתודעה ובתפישת המציאות בהדרגה, כל אדם על פי הקצב הפנימי הנכון לו ובאמצעות כניסה למערה הפנימית.
המערה מייצגת את הרחם של אימא אדמה – אפלת המסתורין, בו נטמנים זרעים של מחשבות ורגשות, מהם, נולדים כל הרעיונות המוגשמים על פני פלנטה יפהפייה זו. הכניסה למערה מסמלת את ההתכנסות פנימה לצורך חיבור לתודעה בהירה.

הדוב- נושא תדר של הילינג ומייצג איכות של חלימה. הדובים מתכנסים בחורף לשינה ארוכה במערה, באמצעות החלימה הם מסיטים את הוילאות בין עולם היומיום והנסתר. בתוך חשכת המערה, הם מקבלים מסרים של ריפוי ורעיונות חדשים של יצירה. על פי הידע השאמאני, הדוב הוא המרפא והמתקשר. שתי סגולות הנובעות מיכולת ראיית הנסתר ועין שלישית פתוחה ומאוזנת.
חלימה שאמאנית פירושה תמיד- יצירת מציאות מודעת.
השאמאן מודע לכל פרט המתרחש בחלום ויודע כיצד לתרגמו.

בחלום צלול, החולם מודע לתהליך החלימה בדומה לחלימה שאמאנית.

הדבר המאפיין חלימה שאמאנית, הוא המסע השמאני. השאמאנים יוצאים לבקש עזרה מישויות בעולמות המקבילים, זהו המעוף המקודש של הנשמה שהיא בעצם חסרת גבולות פיזיים.
השאמאן לעולם אינו יוצא לבדו למסע. אנו יוצאים למסע תמיד עם החיה המלווה אותנו במסעות. היא מגינה עלינו ומכוונת אותנו. חיה זו היא "בת ברית". האמון שלנו בבני הברית שלנו במסע השאמאני ובעצם גם בחיי היום יום הוא עורק החיים התומך בנו ומנתב את חיינו.
על פי קייטלין מתיוס: "יציאה למסע אינה שונה בהרבה מחלום בהיר שבו החולם מסוגל לנהל
מערכת יחסים אינטראקטיביים עם החלום, ולא רק לשמש כצופה סביל במאורעות."
השאמאן יוצא למסע תמיד לצורך מטרה מוגדרת.

חלימה צלולה – היכולת לכוון חלומות ולשלוט באופן מודע על האירועים המתרחשים בהם. זהו מצב של צלילות ובהירות הן במצב של עירות והן בשעת השינה. כאשר אנו חולמים חלום צלול, בשלב של שנת R.E.M., שנת חלום, קיימת אפשרות להתפתחות המודעות והעצמה אישית. חלימה צלולה המלווה בתהליכי מודעות עמוקים, יכולה להעלות את רמת המודעות שלנו באופן משמעותי.
כלב הים- נושא סגולה של יכולת לעבור דרך רגשות, הגנה בעת התרחשות שינויים, וחלומות צלולים. חלימה צלולה נובעת מיכולתנו להישאר צלולים בכל מצב ולזכור מי אנחנו. איכות מדהימה זו של כלב הים באה לידי ביטוי בסיפור האגדה "עור כלב הים, עור הנשמה". המציין את השיבה הביתה והחיבור לזהות הפנימית שהודחקה. החיבור לפרווה שעוטפת, מחממת ומגינה על נשמתנו. הפרווה כמו העור היא גבולה הפיזי של החיה. גבולות קשורים לגיבוש הזהות האישית ובהירות מחשבה. שוב, איכויות אילו נובעות מתפקוד מאוזן של מקלעת השמש והעין השלישית. בספר "רצות עם זאבים" מציינת קלריסה פינקולה אסטס שאגדת עור כלב הים מסופרת בכל העולם משום היותה ארכיטיפ הקשור ליידע קדום על הנשמה. הספור מספר על האינסטינקטים המנחים אותנו בדרך החיבור אל העצמי.
אנו זקוקים לאינסטינקטים שלנו ולצלילות המחשבה ביום יום וגם במסעותינו בעולם החלום.

אומנות החלימה מכילה מספר רבדים המלמדים אותנו על חלימה בהירה (חלימה צלולה).
1.    קבלת חזיונות וניבוי העתיד. (תהליך הנובע משנת חלום, חלימה בהקיץ או מסע שאמאני.)
2.    הבנה ועיכול של חוויות היום יום להשגת רמת מודעות גבוהה יותר.
3.    הכרה וזיהוי של העצמי החולם.
4.    שליטה בתהליך החלום.
5.    התבוננות ב"חלום" מבחוץ- כלומר צפייה על עצמנו חולמים.

קבלת חזיונות וניבוי העתיד
קבלת חזיונות וניבוי העתיד, אינטואיציה חזקה, הם חלק מתכונותיו של השאמאן ויכולתו לחיות בין העולמות. לפרש נכון את המסרים שהיקום סביבו שולח ו"לחוש" את העתיד.
למעשה, חזיונות בהירים ו"תחושת בטן" המבוססת על אינטואיציה נקיה משלימים זה את זה
מבחינת התפקוד של הצ'קרות בגופנו.
האינטואיציה נובעת ממקלעת שמש פתוחה, משוחררת ומאוזנת שאינה נשלטת על ידי ההיגיון, החזיונות שהשאמאן מקבל מקורם בעין שלישית פתוחה ויכולת לראות את הנסתר.

הבנה ועיכול חוויות היום יום
התהליך של עיכול והבנת חוויות היום יום, באמצעות חלומות מביא לידי ביטוי שילוב בין העין השלישית ובין תהליך העיכול עליו אחראית מקלעת השמש, הן בממד הפיזי והן בממד הרוחני.
כאשר אנו הולכים לישון ובמחשבתנו בעיה שלא פתרנו במשך היום, היא עולה בלילה בחלום
ומאפשרת לנו לחוות את האירוע שוב ולראות את פתרון הבעיה. בדרך כלל תהליך החלימה
מופיע בסמלים. גם המסרים המגיעים מהיקום סביבנו מופיעים לא פעם בסמלים שעל השאמאן לפענח. אנו יכולים להתכוונן לפני השינה ולבקש לקבל תשובה לבעיה עמה אנו מתמודדים בחלום.

הכרה וזיהוי העצמי בחלום
חלימה שקופה היא חלימה שבה אנו מודעים לכך שאנו בתוך חוויה של חלום.
טכניקה מוכרת לפיתוח חלימה שקופה היא התבוננות בכפות הידיים שלנו מספר פעמים ביום. עצירה והתבוננות כזו "קוטעת את ההוויה האוטומטית שלנו ומזכירה לנו לרגע מי אנחנו. זוהי מעין בדיקת עירות. האם אני חולם כרגע או ער? תרגול קבוע של התבוננות בכפות הידיים, ממקדת אותנו ומטביעה בנו את המודעות לעירות עד שאנו "נזכרים" בה וחווים אותה בחלום. ברגע שאנו מתבוננים בכפות ידיינו בחלום אנו למעשה בהכרה שזהו חלום ואנו בתהליך חלימה. בחוויה האישית שלי, זיהיתי באחד החלומות שאני בתוך חלום כאשר הגעתי הביתה (בחלום כמובן), עליתי במדרגות לקומה השניה ואז להפתעתי כמו בציור של אשר הובילו אותי המדרגות חזרה לחצר. ההבנה שפרט זה מתוך החלום אינו מציאותי חברה אותי בתוך החלום לזיהוי עצמי כחולמת והתעוררות מהשינה.
טכניקה נוספת שפועלת על תת המודע שלנו היא מיקוד המבט שלנו בחפץ מסוים ואחר בפרטים אחרים. כלומר התבוננות בכל פרט ופרט בחדר באופן ממוקד למספר שניות.
במציאות אנו ממקדים את עיננו מספר שניות או רגעים בחפץ מסוים אך הוא אינו משתנה.
כאשר חפצים משתנים בחלום שלנו או מתהוות סיטואציות "לא הגיוניות" זהו המסר האמור להעיר את תשומת לבנו שזהו חלום.

שליטה בתהליך החלום.
ד"ר יוסי באומהקר מציין בספרו "ספר התודעות המשולבות" ששליטה במהלך החלום צריכה להיעשות בתבונה. כלומר לא לבנות מציאות חדשה מתוך משחק בנופים וחפצים, אלא, לפעול בהתאם לדרישת המצב בחלום.
באחד החלומות, חוויתי מצב בעייתי ולא הגיוני עם הרכב שלי. זיהיתי שאני בחלום ויש לי את היכולת לשנות בכל רגע ובאמת יצרתי שינוי. יכולתי לשלוט במצב בחלום, מרגע שהבנתי שאני חולמת. אני מודה שזו תחושה נפלאה, לפתור בעיה שאנו חווים בחלום.

התבוננות ב"חלום" מבחוץ- כלומר צפייה על עצמנו חולמים.
זהו מצב בו אנו למעשה חווים מסע אסטרלי, של יציאה מהגוף ומתבוננים על עצמנו ישנים. אנו "מחוץ" לחלום. איננו פועלים או משנים דברים בתוכו אלא מתבוננים בגופנו כמו במוות קליני. זהו מצב הדורש מאתנו שליטה מלאה ויכולת להיכנס לגוף בחזרה בכל עת שנבחר.
הוא מזכיר במהותו את מסעו של השאמאן היוצא למסעות לעולמות אחרים לצורך הבנה גבוהה וריפוי.

חניכה
ניתן להשוות את החלימה הצלולה לסוג של חניכה מקודשת לנשמה. תהליך כזה יכול להיות מקפצה להתפתחות רוחנית גבוהה מאד כאשר שזורה בו עבודת מודעות עצמית.
החוויה האישית שלי הקשורה לחלימה צלולה היוותה עבורי בהחלט טקס חניכה ולקח לי זמן רב להבין את השינוי שהביאה לתוך חיי. באותו זמן, לפני 14 שנים, לא הייתה לי העוצמה הנדרשת להתמודדות עם הבנה עמוקה זו.
חווית החלימה הצלולה הראשונה שלי הגיעה אלי באופן ספונטני לחלוטין ובשעת עירות ולא בשינה. דווקא בעמידה ועשייה מונוטונית של קיפול כביסה.
לפתע, חוויתי תחושה של התעוררות משינה. תחושה בהירה וצלולה מעל לכל ספק, שכל חיי עד לאותו רגע ישנתי שינה אמיתית וברגע זה התעוררתי. כל חיי עד אותו רגע היו פשוט חלום.
היה זה עוד לפני שהתחלתי לחקור את עולמי הפנימי הרוחני. היה זה זעזוע שלא ממש ידעתי כיצד לעכל. לא היו לי הכלים ויכולת ההכלה כיצד לאזן את חיי, מול עוצמה מופלאה זו.
כאן החל נתיב ההתפתחות והחקירה העצמית שלי, בדרך השאמאן.
זמן קצר אחר כך הופיע בחיי עיט זוהר המורה הרוחני שלי –שאמאן שהנחה אותי אל שערי הידע דרך החיבור לאינדיאנים ולגלגולי חיים אחרים בם פעלתי על פני פלנטה זו כשאמאנית.
זו הייתה נקודת החיבור המחודשת שלי,אך עבר עוד זמן רב, עד שהחזרתי לעצמי את עור כלב הים- צלילות הנשמה ובהירות התודעה.
כדי להכיל ידע זה היה עלי להתחיל במסע מפרך של איסוף חלקי הנשמה שלי.

החזרת העוצמה
חלימה צלולה דורשת מאתנו השקעת אנרגיה רבה. כשאנו ממקדים עצמנו בתהליך מסוים כל האנרגיה שלנו זורמת לצורך מיקוד במטרה. אם יש לנו דפוסים מגבילים ועומס רגשי שלא פתרנו, יהיה לנו קשה יותר למקד את האנרגיה שלנו לצורך חלימה בהירה.
קרלוס קסטנדה וטאישה אבלר תלמידיו של דון חואן מספרים בספריהם על ה"שחזור"
ככלי לאיסוף חלקי נשמה וריפוי עצמי. השחזור הוא תהליך של היזכרות. וחקירת כל מצבי החיים שחווינו ואיבוד חלקי הנשמה שלנו דרך טראומות ומפגשים עם אנשים אחרים.
חשיבות רבה יש להתבוננות על הדפוסים המגבילים, המנתבים את חיינו ואת הדרך בה אנו תופשים את המציאות.
ההיזכרות בפני עצמה אינה מהווה איסוף רסיסי נשמה אלא אם אנו מחזירים לעצמנו את העוצמה שנלקחה מאתנו באותו אירוע. איסוף רסיסי הנשמה שאבדו לנו (בטכניקות ריפוי שאמאניות) מאפשר חיבור לעוצמה הפנימית, "מנקה" אותנו פיזית ונפשית ומאפשר ראיה צלולה או תודעה בהירה כפי שמכנים אותה במזרח.
לחלימה פנים רבות ואין סוף תבניות יצירה הנובעות מנשמת האדם החולם. כפי שציינתי בתחילת מאמר זה, אינני מסוגלת לדמיין את חיי ללא חלימה כיוון שזה אומר מבחינתי למחוק פשוט חלק שלם מהווייתי האמיתית. תהליך החזרת חלקי הנשמה שאבדו לנו למעשה מחזיר לנו את האנרגיה שאיבדנו וגם עוזר לנו בהבנה שהחיים האלה שאנו חושבים שהם "קורים" לנו הם בעצם חלום שאנו חולמים ויוצרים בעצמנו. ככל שנלמד לנווט אותם מתוך מודעות וטוהר פנימי כך תגדל יכולתנו לחוות אותם כחלום צלול, הניתן לשליטה, באמצעות הכלי המופלא ביותר שבידינו, ליצירת מציאות- הדמיון.

טוטם הרימון – חיבור לשפע

מאת אורלי נירן יהלום

הרימון-אנרגיה של אש וחיבור לכריזמה, שלהבת התשוקה הפנימית הבאה לידי ביטוי באהבה שממלאת את חיינו בשפע והכרת תודה.

 עץ הרימון אחד משבעת המינים המסמלים את ארץ ישראל, מורה רוחני רב עושר, ממנו אנו יכולים ללמוד כיצד לחיות נכון יותר וכיצד למגנט שפע לחיינו. הוא מזכיר לנו לאהוב ולטפח את עצמנו כדי שיהיה לנו מספיק על מנת לחלוק עם אחרים ממקום של שפע. כאשר אנו חווים תחושה של מלאות באהבה, בכסף, בידע בתשוקה לחיים, באופן טבעי אנו מבקשים לחלוק מגביע השפע שלנו שעולה על גדותיו עם אחרים.

 עץ עדין מראה בגובה בינוני,  אך מלא חן ומושך עין במיוחד בתקופת הפריחה. פריו המושך ומלא בסגולות המיטיבות עם גופנו ונפשנו, היה מבוקש נסחר כבר מאז העת העתיקה. עץ ייחודי זה הנו סמל לכך שמלכותיות ושפע גדול אינו קשור בגובה, כוח עצום או צמרת ייצוגית ומפוארת.

 ניתן לגדל עצי רימון כמעט בכל חלקי הארץ וברוב סוגי האקלים והקרקע. הוא נפוץ בארצות הים התיכון ובארצות רבות נוספות בינהן סין ויפן. עץ הרימון נחשב עמיד וקשוח, ואנו יכולים ללמוד ממנו שיעור נאה בהסתגלות למצבים חדשים.  הרימון מלמד אותנו לפתח אורך רוח ולהודות לאימא אדמה על השפע שכבר קיים בחיינו על ידי ניצול מרבי של המנחות שהטבע מציע לנו. מתוך שמירה, התחשבות בסביבה ומחשבה גם על דורות העתיד.

רימון

 בחורף נותר הרימון ללא כסותו עומד בשלכת, הוא חוזר ללבלב באביב ופורח בחודשים אייר סיוון.

ניצת הרימון מבשרת את חום הקיץ, ועוצמת החמה. יסוד האש.

בתקופה בה מזהיבה החיטה ובשלה לקציר מתחילים עצי הרימון לפרוח בשלל פרחים בגוון כתום אדום עז, מלא שמחת חיים ותשוקה המזכיר לנו שהקיץ הוא זמן לחגיגת האיחוד בין הזכר לנקבה ומועד הזיווג בטבע. הרימון הוא גם סמל ליופי. הנובע מעלי הגביע דמויי הכתר ההופכים לחלק מקליפת הפרי וצבעיו העזים מושכי העין. השילוב בין עלי הגביע הנוקשים והחדים דמויי הכתר לעלי הפרח הרכים ואבקני הזהב מביא לידי ביטוי הרמוניה שובת עין בין  האיכות הגברית הנוקשה לרכות הנשית. איכות זו ועסיסיות גרעיני הרימון קישרו אותו לאהבה.

בשל יופיו של פרי הרימון וסגולותיו נהגו להשתמש בצורתו כמוטיב לעיטור מבנים, מטבעות, לבוש ועוד, ומקומות רבים קרויים על שמו.

 פרי הרימון, מכיל מאות זרעים בעלי ציפה עסיסית וטעימה בגווני אדום ורוד, הזרעים מסודרים בקבוצות המופרדות על ידי מחיצות דקיקות.

איכות זו של מבנה הרימון מלמדת אותנו ששפע אדיר כמו מאות גרעיני הרימון תמיד מגיע מתוך סדר וארגון עקבי, הסדר הוא הכלי המכיל את הכאוס של עוצמת היצירתיות הבאה לידי ביטוי בזרעים עצמם. יצירה היא תמיד תהליך השזור ברגש, בעוצמה ובהתלהבות, אך כדי להגשים את רעיונותינו אנו זקוקים גם לסדר, עקביות ותשומת לב לפרטים.

 מהרימון אנו למדים על חכמת ההגשמה והמעשיות. מכל חלק בו ניתן להפיק תועלת. שורש העץ, קליפתו, הפרי, קליפת הפרי ופרחי הרימון משמשים כתרופות למגוון בעיות רפואיות. קליפת הרימון יכולה לשמש לעצירת דימומים, מיץ הרימון  מוריד לחץ דם גבוה, מסייע ללב, למערכת העיכול, מזרז מחזור, מסייע נגד תולעים ועשיר בויטמין C. בנוסף עשיר הרימון בחומרים נוגדי חמצון.

 גווני הרימון מהאדום כתום של הפרח ועד לאדום ורוד עז של הפרי מתקשרים לצ'קרת הבסיס, לאון ולשפע. בתרבויות רבות על פני אימא אדמה מסמל הצבע האדום שפע, עוצמה ומלכותיות. על פי הידע השמאני, האדום הוא צבע של אמון, ומייצג את רוח הדרום, המביאה לידי ביטוי את השבטיות, תמיכת המשפחה וההזנה של אימא אדמה.

לא קל לקלף את הרימון ולהגיע לגרעינים העסיסיים אבל ההשקעה שווה.

גרעיני הרימון מקבילים לשפע של רעיונות המצפים לבוא לידי ביטוי ולהפוך למציאות חדשה. הרימון מזכיר לנו להעריך את השפע הטמון בכל אחד מאתנו, הוא מעורר בנו תחושת מלכותיות הנובעת  מהערכת  המתנות (הכשרונות) עימם נולדנו והגשמת ייעודנו על פני אימא אדמה. רובנו חונכנו לצניעות ולמחשבה שעלינו לשים עצמנו במקום אחרון, מלכותיות פירושה הבנה שאנו חשובים וראויים להיות במקום ראשון, מלאים כרימון, דואגים לאושרנו האישי מתוך הבנה שאחרים יימצאו את הדרך לדאוג לפתירת בעיותיהם האישיות.

טוטם החיטה – אהבת האדמה

מאת שי-אל נירן יהלום

החל מהלילה השני של חג הפסח, ועד הלילה שלפני חג השבועות, בכל שנה, זוהי תקופת "ספירת העומר". שבעה שבועות שלמים, בסה"כ 49 יום, עם תומם אנו חוגגים את חג ה"שבועות".

בזמן בית המקדש, בתום ספירת העומר היו מביאים אל המקדש מנחת תבואה מיוחדת. את המנחה היו מניפים מעלה ומטה ולארבע רוחות השמים כדי להזכיר את נוכחות האלוהים בבריאה כולה. טקס זה מקביל לטקסים השמאניים, בהם אנו מתייחסים תמיד לארבעת הרוחות-צפון, דרום, מזרח ומערב ולעולמות התחתונים-השורשים שלנו, אימא אדמה האלה המזינה אותנו, העולמות העליונים-אבא שמיים המזין ושומר על אימא אדמה והעולמות המרכזיים ההוויה הפיזית ועולמות הטבע המקבילים למציאות שאנו חווים. בסה"כ שבעה כיוונים מקודשים.

כך ערכו טקסים העברים הקדומים, אבותינו ואלו שהגיעו לארץ ישראל, כנען.

שבעת השבועות הנספרים מפסח שהיה באותה תקופה ראש השנה העברית נועדו לתהליכים פנימיים של היטהרות התבוננות פנימית ועבודה על דפוסי התנהגות שליליים. זוהי תקופה של צמיחה והבשלה פנימית.

ספירת העומר עוסקת בתהליך הבשלת החיטה. בפסח החיטה עדיין ירוקה אך היא מבשילה עד חג השבועות והופכת זהובה. שבעה שבועות –הזמן שלוקח לחיטה להזהיב ולנו לנקות ולטהר את נשמתנו. זהו זמן קציר חיטים וגם סיום התהליך הפנימי הנדרש לשינוי.

החיטה ממיני הדגניים ונחשבת לאחד המזונות החשובים על פני אימא אדמה. במזרח התיכון שימש צמח החיטה כמזון בסיסי כבר מראשית ימי החקלאות בתקופה הניאוליתית, היא מוזכרת רבות בספר התנ"ך והראשונה מבין  שבעת המינים. שיבולי החיטה הטוטם המרכזי של חג השבועות הן אחד הטוטמים המאפיינים את ארצנו. מהו טוטם? הטבע הוא המורה הגדול.

חיטה

 הטוטם הוא מורה רוחני ממנו ניתן ללמוד על חיים של הרמוניה באזור בו הוא דומיננטי. כלומר, הטוטם יכול להיות,חיה, או צמח האופייניים למקום ומדריכים אותנו ילדי אימא אדמה כיצד לחיות ולשרוד בדרך הטובה ביותר. את זה הבינו העברים שחיו בארץ ישראל. חג השבועות הוא חג עברי קדום- שמאני במהותו. כן, העברים הקדומים חגגו את עוצמת האלה, והשפע שהאדמה מביאה לחיינו. הם היו עובדי אדמה וידעו לכבד אותה.לכן גם בחרו בשבעת המינים כטוטמים שלהם. מורים לחיים בארץ כנען.

מה אנו יכולים ללמוד מטוטם החיטה?

החיטה היא עשב. כל שיבולת מכילה בחלקה העליון שיבוליות הערוכות לסירוגין משני צדי ציר השיבולת הבנוי מפרקים. בכל שיבולית 2 עד 5 פרחים. פרי החיטה הוא גרגרי הזרעים, אשר אותם טוחנים לקמח המשמש לאפיה.העובדה שהפרי הוא גם הזרע מלמדת על הקשר בין פרות מעשי ידינו והשפעתם על הדורות הבאים. הילידים האמריקאים מלמדים שכל מעשה שאנו עושים משפיע על שבעת הדורות הבאים.

החיטה בנויה בצורה המבוססת  על אחדות השיבולת מלמדת שכולנו שווים. אין אף גרגיר שהוא מעל כולם. היא מלמדת אחדות ושוויון. זהו הידע השמאני הקדום המזמין את ילדי האדמה לשבט במעגל. במעגל כל גרגר, כמו כל חרוז בשרשרת שווה לזה נמצא לידו ותומך בו. עם זאת כל גרגר מוגדר בצורה ברורה בפני עצמו, זוהי הייחודיות של כל אחד מאתנו.

 בנוסף למי הגשמים, ניזונה החיטה בניגוד לשאר מיני הדגן ממי הקרקע, בזכות שורשיה המרובים. לכן,  המקום הנדרש לגידולי חיטה הוא מקום בו קר וגשום בזמן הגידול וחם ויבש בזמן הקציר. החיטה מלמדת את העברים שאם ברצונם לשרוד בארץ ישראל עליהם להעמיק את שורשיהם לתוך האדמה עליה הם יושבים, להיאחז בה ולהזין עצמם בעוצמה, באהבה וסבלנות הנדרשת ליצירת קשר בין עם לאדמתו.

בתוך האדמה טמון אור כמו בכל דבר על פני הפלנטה הזו. האור הוא המקור למה שאנחנו. אנחנו מלאים באור וכך גם כל מה שסביבנו. חיות, עצים, פרחים, אבנים והאדמה עצמה. צבעה הזהוב של השיבולת מביא לידי ביטוי את האור שטמון בתוך אימא אדמה. הזהב, האור, רוטט בתדר של שפע ומזכיר לנו שהחיים בהוויה הפיזית יכולים להיות מתוך חוויות של שפע ולא של מלחמה על ההישרדות היום יומית. בחג השבועות לאחר שבעה שבועות של תהליך פנימי אנו בשלים להכיל את האור ולהקרין החוצה לעולם את הייחודיות שלנו. המספר 7 הוא מספר מקודש המסמל את שבע הצ'קרות –מרכזי האנרגיה שבגופנו. כל תהליך של התפתחות מתחיל מצ'קרת הבסיס ועולה מצ'קרה לצ'קרה עד לשחרור  החוויה דרך צ'קרת הכתר. בתקופת ספירת העומר אנו חווים תהליך של ניקוי החוויות הישנות בעוצמה של שבע בריבוע. כל שבוע הוא תהליך כפול שבעה שבועות. ואז מה שנשאר הוא האור הטהור הקורן מאתנו כמו זהב השיבולים.

בחג השבועות חג מתן תורה  קיבלו בני ישראל –העברים את שני לוחות הברית. זוהי הברית שבין הזכר לנקבה בתוכנו. העברים הקדומים למדו וחיו את ההבנה שהאל והאלה הם ניגודים משלימים והחיבור בניהם פירושו חיים של הרמוניה. לוחות הברית ניתנו בזוג המסמל את האחדות בין ימין לשמאל, בין הזכרי לנקבי. כיוון שהתורה אינה מסמלת את האל בלבד אלא את האלוהות, המסתורין הגדול. ועשרת הדיברות מביאות לידי ביטוי את חוקי היקום. לחיים של איזון על פני הפלנטה הזו שהיא דואלית במהותה. תורה – מהמילה תור. התור- היונה הבוגרת מסמל בזוגיות המונוגמית ובקשר החזק בין התור הזכר לנקבה את הזיווג המושלם. אני ה' אלוהיך פירושו שהאלוהות נמצאת בתוכנו וכל אחד ואחת מאתנו הוא הבורא. לצורך בריאה נדרשים תמיד אל ואלה ואלו הם –אלוהים.

גיאומטריה מקודשת – תבנית החיים

מאת: אורלי נירן יהלום

קצב הוא חלק מההוויה הפיזית בה לזמן ולמרחב יש משמעות. כדי שפרי יבשיל נדרש זמן. כדי שילד ייולד נדרשים תשעה חודשי הריון. החיים הפיזיים על פני אימא אדמה שזורים בזמן ובקצב.

כבר בתקופות עתיקות, שמאנים במקומות שונים על פני אדמה יפהפייה זו התבוננו בטבע ובכוכבים כדי ללמוד את מקצביהם.

 ההתבוננות בטבע הביאה את כוהני הדת של מצריים העתיקה להכרת המקצבים הקבועים החוזרים על עצמם: שעות, חודשים, שנים, עונות השנה. היבט נוסף למקצבי החיים על פני אימא אדמה בא לידי ביטוי במצריים העתיקה בגיאומטריה המקודשת. זהו תרגום של המקצבים השונים סביבנו לצורות במרחב.

האחד הוא נקודה בחלל, מהות שמשמעותה נוכחות בהוויה הפיזית. אני. האחד הוא פעימה יחידה, הקצב של צד מזרח מקום הזריחה הממלא את חיינו באור השראה והתחדשות. אנרגיה מדהימה של אש המביאה את סגולת עוף החול המיתולוגי, הבורא עצמו כל פעם מחדש.

 השניים שתי נקודות היוצרות קו ישר, מביאות לידי ביטוי את החיבור בין זמן ומרחב. השניים מסמל את הזכרי והנקבי איזון הניגודים על פני אימא אדמה. יום ולילה, חושך ואור. אנו חיים על פלנטה הרמונית. הרמוניה פירושה: אחדות הניגודים. השניים מביא לידי ביטוי את מקצב הדרום: שתי פעימות של קצב הלב. סגולת היגואר- מיזוג בין זכרי ונקבי בתוכנו המאפשר צייד מושלם של חלומותינו בהוויה הפיזית.

 המשולש המתנשא אל על. השלוש מסמל צמיחה. זהו הפרי הנובע מהחיבור בין הזכרי והנקבי. שלוש פעימות הן הואלס – ריקוד החיים, המחבר אותנו למערב, המקום בו שוקעת החמה. העתיד.

המשולש מייצג לידה של דבר חדש ומביא לידי ביטוי את סגולת הנחש.

 הריבוע מספר ארבע מביא לידי ביטוי את הצלב איזון בין חומר ורוח, המכיל את ארבע רוחות השמיים: מזרח דרום מערב וצפון. וכמובן ארבעת היסודות. מכיל תדר של תמיכה והזנה, הן בחומר והן ברוח. הארבע מחבר למקצב של הצפון: ארבע פעימות ולסגולת הזאב המורה הרוחני לחיים של איזון דרך הקשבה לאינטואיציה.

 ארבעת המקצבים הראשונים מסמלים את הקשר לארבע רוחות השמיים שהן הבסיס לחיינו על פני אימא אדמה.

 המחומש- המכיל בתוכו גם את הפנטגרם (חותם שלמה) מסמל את חמשת החושים –הישרדות בהוויה הפיזית. הפנטגרם מביא את חמשת חושים לידי ביטוי גם ברמות רוחניות גבוהות כמו ראיה על חושית (ראיה), תקשור (שמיעה), יכולת לגעת בנפש (הילינג -מישוש) , גיבוש הזהות האישית ובניית מרחב מקודש (טעם) והבחנה בין טוב ורע (חוש הריח). המחומש מביא לידי ביטוי את סגולת הריפוי של הקוף שהיא תנועה וחקירת חמשת החושים בממדים הרוחניים.

המשושה איזון בין זכרי ונקבי בתדר של אהבה. מכיל בחובו מגן דוד- התדר הגבוה ביותר של אהבה על פני אימא אדמה. אהבה והכלה ללא תנאי הנובעת מאיזון בין צמיחה רוחנית והעמקת השורשים לתוך אימא אדמה. המשושה מביא לידי ביטוי את אנרגיית הריפוי הנובעת מאהבה. דוגמא לריפוי זה אנו מוצאים בכוורות הדבורים הבנויות ממשושים משושים בתוכם נמצא הדבש. סגולת הדבורה ריפוי לעצמנו ולזולת.

המשובע- מכיל את הארבע ההזנה בפיזי והשלוש הצמיחה.- קשור לתדר של שינוי. היכולת לקחת את ההזנה שקיבלנו ולצמוח ממנה לתוך מצב חדש. אלכימיה. סגירת מעגל נתון ופתיחה של משהו חדש. שחרור הישן. ריפוי הנחש וכוחה של הטרנסמוטציה.

המתומן-תדר של קסם היצירה על פני אימא אדמה. קשור לחשיבה, לסמלים כמו עבודה עם אותיות ומספרים. תדר של חשיבה ושימוש בדמיון. מביא לידי ביטוי את סגולת העכביש. טווית רשתות.

המתושע מכיל בתוכו ובהקשר אליו את האניאגרם- כוכב בן תשעה קודקודים. המספר תשע מחבר לשאיפה לשלמות. והבאת הזוהר האור הפנימי שלנו לידי ביטוי. סגולת הפרפר החופש להיות אנו עצמנו בכל מצב וזמן.

המעושר מביא לידי ביטוי את היכולת להיות אור בתוך חומר. תדר רוחני גבוה שלא מאפשר לחומר לשלוט בנו ולסחוף אותנו ממרכז המודעות. חיבור ליעוד הפנימי ומחבר לחוכמה העתיקה של הלווייתן. המעושר מלמד על מקצב מהיר ומסחרר המזכיר את הריקודים המקודשים המביאים לאקסטזה ושחרור שליטה.

 עשר הצורות הגיאומטריות המובאות בזה מביאות לידי ביטוי עשר רמות שונות של התפתחות בהוויה הפיזית. אדם בוגר אמור להכיל בתוך עצמו את כל ההיבטים של הבריאה.

ביהדות יש לנו עשר איכויות שונות של צמיחה הבאות לידי ביטוי בעץ החיים.

המצולעים שווי השוקיים מקרינים תדרים שונים של הרמוניה. אומנם מדובר בתהליך של התפתחות אך כל אחד מהתדרים חשוב לא פחות מהאחר. אלו איכויות שונות שכולן חשובות. שעורי חיים ששונים מאדם לאדם. כדי לעבוד עם תדרי המרפא הגיאומטריים אני ממליצה ראשית לזהות מה עלינו לחזק בעצמנו. כל צורה גיאומטרית היא סמל. (כדי להתחבר למשושה למשל ניתן לעבוד גם עם מגן הדוד). סמלים הם תמיד תמצית של עוצמה גדולה באופן מרוכז. מומלץ לצייר את הצורה או להעתיק, למדות עליה, לכתוב, לצבוע בצורות שונות. לתת לסמל ללוות אתכם שלושה חודשים. בכל אופן שנראה לכם. בנוסף אפשר להזמין אליכם במדיטציה את החיה הנושאת את התדר וללמוד את דרכיה ואופן הישרדותה.

 לכל צורה במרחב מקצב הבונה אותה. קצב והרמוניה הם הבסיס לשיר. דרך השמאן מזמינה אותנו לשיר. המילים שיר ו-ישר מכילות את אותן אותיות.

הליכה בדרך הישר היא הליכה בדרך האל י' (יהווה) השר. שר במובן שירה תמיד מחובר לקצב ולהרמוניה הפנימית.

דרך הישר נובעת מקשר לקצב בו היקום בוחר להגשים את משאלות ליבנו. אם אנו מנסים לזרז דברים אנו סוטים מהדרך ומהקצב. אם אנו לא פתוחים לשינוי אנו תוקעים ת הזרימה וגם כאן לא נאמנים לקצב. הבנת התדרים והמקצבים הפנימיים הם חלק חשוב מהריפוי השמאני.

טוטם הסמור – המורה הפנימי

מאת: אורלי נירן יהלום

הסמור הוא יונק ממשפחת הסמורים. ישנם כ-15 סוגי סמורים. בתוכם סמורים כדוגמת ההרמין שפרוותו חומה צהבהבה בקיץ ולבנה לגמרי בחורף. אורך גופם של הסמורים בין 20 ל-45 ס"מ וזנבם כ-25 ס"מ. את כל הסמורים מאפיין גוף מאורך וזנב ארוך. אוזניהם קטנות ומעוגלות.

השינוי בצבע הפרווה מלמד על יכולת ההסוואה של אנשי הסמור. לרוב מיני הסמורים פרווה חומה אדמדמה ובטן בהירה או לבנה. הצבע הלבן מייצג על פי הפילוסופיה האינדיאנית של שבט הסנקה איכות של שיתוף ומגנטיזם. אצל הסמורים הצבע הלבן "מוחבא” באזור הבטן מה שמלמד על יכולתם למגנט אליהם את מה שהם רוצים בשקט ובאופן חשאי. במערכות יחסים הם לא ימהרו להכריז על רגשותיהם ולחשוף אותם, אלא לאחר שהם בטוחים ש"צדו" את האדם שמולם. לוקח להם זמן להיפתח ולשתף את האחר בעולמם הפנימי. בדרך כלל יזכו לכך רק ידידי נפש מעטים שאנשי הסמור סומכים עליהם לחלוטין.

הפרווה החומה הבולטת לעין על גב הסמור מייצגת ומצהירה בפני האנשים הסובבים אותם את החיבור לאדמה והמעשיות של אנשים אלה. עצם היות הסמור צייד מלמד על אנשי הסמור שגם כאשר הם מחוברים לרוח, קשה להם לוותר על החומרי והיבטי החיים המעשיים.

 הצייד טבוע בדמם, הסמור הוא צייד מעולה המסתמך על חוש הריח המצוין שלו במעקב אחר בעלי החיים שבכוונתו לצוד. הוא מסוגל להידחק למאורות עכברים ויונקים קטנים ממנו.

הוא טורף, הניזון מבשר בלבד וזקוק לכמויות בשר עצומות ביחס לגופו הקטן. הסמור פעלתן מאוד, הוא טורף "ארוחות" קטנות לאורך כל היום ומוציא כמות רבה של אנרגיה.

כאשר אני מוצאת על פי מפת הטוטם שהאדם שלפני סמור, אמליץ לו תמיד לשלב בתזונה מעט עוף או דגים גם אם הוא מעדיף צמחונות.  מומלץ לאנשי הסמור לאכול ארוחות קטנות לאורך כל היום כיוון שהם זקוקים לאנרגיה רבה כיוון שחילוף החומרים שלהם כשהם מאוזנים ומחוברים לעצמם, נוטה להיות מהיר. למעשה, אנשים אלו זקוקים להזנה תדירה  בכל תחום. הם אוהבים ללמוד ולהתעדכן וזקוקים להזנה אינטלקטואלית מתחדשת ותחומי עניין מגוונים.

 למרות היותם שקטים ועדינים כאשר הם חשים מאוימים או כועסים לא יהססו לתקוף ולא ירפו מיריבם בזעם רב  עד שיכריעו אותו בעקשנות וללא לאות. הם יכולים להיות אכזריים ויריבים קשוחים, המשתמשים במילים כנשק פוגעני ודואגים להשאיר בזולת צלקות מכאיבות. חדות לשונם יכולה להוות כלי נשק מצוין כשהם צודקים אך כשהם טועים ימצאו שהם משלמים על  התנהגותם מחיר כבד.

אוזניו הקטנות של הסמור מעידות על נקודת התורפה  שלו הקשורה לחוסר הקשבה.

טוטם הסמור מהווה מורה פנימי לא פשוט הדורש מאלו שהוא בן לווייתם כנות, משמעת פנימית והתבוננות, לצורך ניתוח המצבים ואתגרי החיים. כאשר אנשי הסמור נותנים לאחרים להשפיע עליהם, ימצאו את עצמם מעורבים במצבים הפוגעים בהם.

אנשים אלו נדרשים תמיד לבדוק את הטמון מתחת לפני השטח ולהעמיק מעבר לנראה לעין במניעים הנסתרים של הסובבים אותם. נטייתם לפספס את העיקר, נובעת מחוסר הקשבה לאינטואיציה ולחושיהם החדים.

המילה סמור מתארת לא פעם אדם נוכל, ערמומי וחשאי. מי שראה את הסרט  המצוייר "מי הפליל את רוג'ר רביט" זוכר בוודאי את בולשת הסמורים החשאית.

מהיכרותי עם אנשי הסמור למדתי כי הם אכן חשאיים לא בהכרח נוכלים (זה כבר קשור לעולם האידיאלים האישי שלהם) אך בהחלט חכמים מאוד, חדי מחשבה, יודעים לקרוא את הסיטואציה ומיטיבים לראות את מה שהאחרים מנסים להסתיר.

אנשי הסמור בדרך כלל שקטים ויש להם נטייה להסוות את חכמתם. הם לא יבחרו להיות מסמר הערב במסיבה אך בעמדם מהצד יקלטו היטב את שאר האורחים וינתחו כל אחד מהם בדיוק מושלם. כאשר מדובר באנשי סמור בתפקידים חשאיים  זוהי מתנה נפלאה המאפשרת קליטה מהירה של האנשים סביבם והבנה עם מי נכון לשתף פעולה. בכל תחום של עבודה עם אנשים יש לאנשי הסמור יתרון. סגולת הסמור יכולה להיות בעלת עוצמה רבה  כאשר משתמשים בה לטובת הכלל. היא יכולה להיות מפגע רציני כשמדובר בנוכלים  מניפולטיביים, או כייסים.

המאמר מוקדש לסבא שלי ז"ל.  אמיל חמווי שהיה אחד מגייסי הסוכנים המוכשרים ביותר במוסד. אדם  מניפולטיבי ועם זאת מקסים וכובש לב. סוכן מעולה בעל יכולת וירטואוזית בתקשורת בין אישית. שלט בניבים ערביים שונים והיה בעל כושר שכנוע אישי. עד היום שמו נישא ביראת כבוד בקרב אנשים שהכירו אותו או שמעו על טכניקות העבודה שפיתח במוסד.

טוטם הארנבת – מתיקות ונועם

מאת אורלי נירן יהלום

בחודש מרץ אנו חוגגים את יום שוויון היום והלילה האביבי. בלוח השנה השמאני יום השוויון הוא חג הארנב. בוויקה- מסורת הכישוף הקלטי חוגגים ב-21 במרץ את אאוסטרה (זהו מקור החג הנוצרי איסטר- פסחא) גם בחג הפסחא וגם אצלנו בפסח נהוג לאכול ביצים קשות המסמלות בין השאר פריון.

יום השוויון הוא יום האיזון בין האנרגיות הזכריות לנקביות על פני אימא אדמה. חגיגות האביב מביאות עמן את הפריון הזיווג, ההתחדשות והצפייה לפריחה. הארנבת היא ללא ספק אחת הדוגמאות המוצלחות לפריון בטבע. עונת הרבייה מתחילה בינואר ומסתיימת ביוני ובמהלכה מתעברת הארנבת בין פעמיים לארבע פעמים. בשגר אחד בין 3 ל-6 גורים.

 למרות יכולת הרבייה שלה, רוב הוולדות אינם שורדים את שנת חייהם הראשונה. בשר הארנבת ערב לחכם של טורפים רבים משועלים וזאבים ועד לעופות דורסים.

למזלה של הארנבת זריזותה מאפשרת לה לברוח במהירות. רגליה הארוכות מאפשרות לה לפתח מהירות גבוהה, של כ-70 ק"מ בשעה. היא מסוגלת לנתר לגובה 1.5 מטר ולהתקדם בקפיצות של כ-2.5 מטר. בדרך כלל מעדיפות הארנבות להסתמך על רגליהן ולהימלט בעת מצוקה ולא להסתתר בגומחות וחורים באדמה.

משלים שונים וסיפורי עם מבוססים על זריזותה של הארנבת. אנשי הארנבת נדרשים ללמוד לטפח את סבלנותם במקביל לנכונות להגיב בזמן הנכון ולהתקדם בקפיצות כשזה נדרש.

 האסוציאציה הראשונית שלנו לגבי ארנבת היא רכות ומתיקות, זריזות וכמובן האוזניים הארוכות.

אנשים שהארנבת דומיננטית במפת הטוטם שלהם או מלווה אותם כחיית עוצמה, נוטים להיות רכים ומתוקים ביחסיהם עם הסובבים אותם. הם יעדיפו להימנע מעימותים וגם כאשר מרגיזים אותם יענו בדרך כלל בדיפלומטיות ובנועם לשון. הם בעלי מזג נוח וחביב וכמהים לחיי שלווה.

 הארנבת ניחנה בחושים מפותחים העוזרים לה לשרוד. היא בעיקר מסתמכת על חוש הראיה וחוש השמיעה המפותח שלה. עיניה גדולות והיא מסוגלת לקלוט את הסביבה ברדיוס של 360 מעלות.

אחד המזונות שנקשרו בשמה של הארנבת כמו גם ביכולת הראיה הוא הגזר. הגזר ידוע כמזון המיטיב עם חוש הראיה.

צבעו הכתום של הגזר מזכיר את צבעה של צ'קרת המין והיצירה בגופנו. גם הארנבת המחברת למיניות ורבייה קשורה לצ'קרת המין. אנשים שהארנבת היא חיית הטוטם שלהם בדרך כלל מיניים מאוד וכאשר מדובר בנשים עליהן להיזהר מהריונות בלתי מתוכננים.

 כל מי שניחן בסגולות הארנבת מושפע מאוד מחוש השמיעה. הקשבה היא המפתח לאיזון פנימי עבור אנשים אלו. מוסיקה תמיד מרכזית בחייהם ואם הם לא מוסיקאים בעצמם יימצאו בה כלי נפלא להרגעה וריפוי אישי.

 הארנבת נחשבת לחיה פחדנית וכשהיא מפחדת היא קופאת על מקומה.

אנשים שניחנו בסגולות הארנבת חשים בתקופות מסוימות בחייהם "תקועים" אך עליהם לזכור שהארנבת מתקדמת לא בצעד צעד אלא בקפיצות. למרות הפחד המקפיא תמיד מגיעה אחריו קפיצה בהתקדמות.

דווקא אנשי הארנבת למרות הפחדים שבדרך כלל קשורים להתנהלות היום יומית ולמערכות היחסים שלהם, נוטים להיות בעלי אומץ רב כשמדובר בספורט אקסטרים לסוגיו וקבלת החלטות אמיצות בחייהם האישיים. זכור לי גבר שעסק בסוגי ספורט ייחודיים שדורשים אומץ כאשר הוא הגיע אלי כדי לגלות את מפת הטוטם שלו היה בטוח שהחיה המרכזית שלו תהיה יגואר או פומה והתאכזב כשגילה שזו ארנבת. הארנבת מסתבר היא חיה של ניגודים. רכות, חיבור לבית ופחדנות השזורים באומץ ופתיחות מחשבה.

ארנבת

 הארנבות הן חיות שקטות, החיות לבד או בזוגות. סביבת המחיה האהובה על הארנבות היא שדות ומרחבי עשב פתוחים. הארנבת אינה חופרת מחילות ותעדיף להסתתר בגומות בשטח או מתחת שיחים.

אנשי הארנבת מעדיפים להתבודד ומקום הבילוי החביב עליהם הוא הבית. הם רגישים ומחוברים לאומנות, יופי ואסתטיקה וחשוב להם להשקיע במרחב המחיה שלהם ולטפחו.

ברפואה הסינית הארנבת היא אחת משניים עשר המזלות הסינים ונחשבת כמביאה מזל רב ומעניקה לאלו שתחת השפעתה את סגולת העוצמה של הירח. סגולה זו מעידה על חיבור לתת המודע, אינטואיציה מפותחת ויכולת להתגבר על פחדים דרך הבנת המניעים הנסתרים הטמונים בטראומות מהעבר.

החיבור לירח ופעילותה של הארנבת בשעות הזריחה והדמדומים מקשרים אותה לנסתר ולעולם הפיות והרוחות. בספר עליסה בארץ הפלאות הייתה זו הארנבת שהובילה את עליסה אל המחילה או הסדק שבין העולמות והראתה לה את הדרך אל עולם קסום מלא בארכיטיפים.

היבט נוסף שמרכזי אצל אנשי הארנבת המחוברים לפיות ורוחות הטבע, הוא נטייתם להסוות את עצמם. לארנבת כושר הסוואה מצוין. אתם יכולים לטייל בחורשה ולעבור ליד ארנבות מבלי לגלות שהן ממש לידכם. סגולת ההסוואה של הארנבת באה לידי ביטוי בצבע פרוותה המשתנה בחורף לבהיר יותר. אם זכיתם לראות ארנבת בטבע, זהו ללא ספק מסר עבורכם.

 החיבור של אנשי הארנבת לרוחות הטבע ולקסם, מעורר בם את הצורך לשהות בטבע כדי להתנקות אנרגטית ולהיטען בכוחות מחודשים. מתאימה להם במיוחד עבודה עם פרחים וצמחים וכן ריפוי בעזרת תדרי הפרחים.

 לפני כשנתיים הנחתי מעגל נשים, בטקס חג הרחם ביום הקצר ביותר בשנה. במהלך הטקס ראתה אחת המשתתפות בתהליך בחזיון שקיבלה ארנבת, הסברתי לה את משמעות המסר ולמחרת היא התקשרה לספר לי בהתרגשות שכאשר הגיעה הביתה ראתה ארנבת אמיתית על מפתן דלת ביתה.

אם הארנבת מלווה אתכם ומכניסה מתיקות לחייכם כמורה רוחנית, היו קשובים ללחישות האינטואיציה שלכם, לרחשי הסביבה ולטבע. הקפידו לשמור על  דיאטה של הרבה צמחים ודאגו לאנרגיה שאתם אוהבים במרחב שלכם.

שימו לב אם יש סכנה באוויר וזכרו שעימות עם סכנה או אנשים לא נעימים, יכול להיות פשוט להסתובב ולהיעלם במהירות לתוך האופק.

 

טוטם האנפה

אנפה וסמורים – איור אורלי נירן יהלום

מאת: אורלי נירן יהלום

השם אנפה כולל סוגים שונים ומגוונים של אנפות. מהאנפה המשורטטת, אנפות הבקר, האנפה השחורה ועד לאנפה הכחולה הגדולה היפהפייה.  האנפות הן חלק ממשפחת החופמים החיים בקרבת מקווי מים מתוקים רדודים וביצות. האנפה בעלת חן רב בצווארה הארוך רגליה הדקיקות ויפי נוצותיה.  אנשי האנפה בולטים בכל מקום בעדינות, בייחודיות ובקסם שהם משרים על סביבתם.

עבור אלה אשר האנפה מלווה כחיית טוטם יש משמעות מהותית לצ'קרת הגרון, שמירה על שיווי המשקל והאיזון נפשי וחיבור למים. האנפה צדה כאשר היא ניצבת במים הרדודים. האנפה נושאת את סגולת הריפוי של חקירת ממד המים- עולם הרגש שלנו והיכולת להזין עצמנו באופן הרגשי שימלא את ליבנו. אנשי  האנפה בעלי יכולת חקירה עצמית והבנת דפוסי ההתנהגות המפעילים אותם. יכולת זו מראה על התבוננות, כושר ניתוח וחיבור להיבטים עמוקים בנפש האדם.
צווארה הארוך של האנפה מרמז כאמור על קשר לצ'קרת הגרון. מרכז חופש ההבעה. אנשים שהאנפה מנחה את חייהם תמיד ייבחרו בחופש ובגמישות להתפרנס ממספר תחומים שונים. הם זקוקים למגוון דרכים בהם יוכלו להביע את היצירתיות הרבה בה ניחנו.
יכולת האדם להתפרנס, קשורה לצורך האישי לעמוד עם שתי רגליים על הקרקע. במקרה של האנפה
שתי הרגליים דקיקות כל כך שהן מאפשרות קלילות וגמישות באשר לתחומי הפרנסה השונים והשילוב ביניהם באורך חיים יוצא דופן. זהו אחד המאפיינים הבולטים אצל אלו שהאנפה מלווה כחייה מדריכה. נתיב החיים שלהם תמיד ייחודי ולא פעם מעורר השתאות בקרב סביבתם הקרובה. גמישות הצוואר מצביעה על הפתיחות למציאת נתיבי חיים שונים ופתרונות יצירתיים כמקורות פרנסה. יש באנשים ייחודיים אלה את החוכמה הפנימית הטבועה במעמקי הנפש בנוגע להבנת רב גוניות החיים. הבנה המיטיבה לראות שפרנסה הנה ביטוי ליצירתיות ולא נועדה להישרדות בלבד.
יכולתה של האנפה לשמור על שיווי משקל  למרות רגליה הדקות, מעידה על הצורך של אנשים אלו למצוא את האיזון בין ההיבטים המעשיים של החיים לבין  ביטוי עולמם הפנימי העשיר. צורך זה מביא אותם בדרך כלל לסגנון חיים ייחודי השונה מזה המקובל.

האנפה ניזונה מרכיכות, סרטנים ודגים, חשוב לאנשי האנפה להזין את עצמם בדגים ולשמור על תפריט מאוזן גם אם הם בוחרים להיות צמחוניים. האנפה מלמדת אותנו שעורים חשובים במיוחד הנוגעים לאיזון הנפש דרך תזונה נכונה וטיפוח שלנו ושל אהובי ליבנו.  בגלגל הסגולות של שבט הסנקה האינדיאני מופיעה האנפה בחודש יולי במקביל למזל סרטן האימהי ואוהב הבית.
כאשר אנשי אנפה מחוברים לעצמם, הם מודעים לצורך בטיפוח הבית, כמו גם האסתטיקה וטיפוח הגוף הפיזי. עיסויים, טיפוח קוסמטי ותשומת לב לאסתטיקה חיצונית הם חלק ממהות הטיפוח של אנשי האנפה. היבט אחר של טיפוח אצל אנשים אלה יכול לבוא לידי ביטוי באהבה לבשל. הכרתי אשה שהאנפה היא חיית הטוטם המרכזית שלה ובחרה להתפרנס מקייטרינג פרטי שהקימה, ואחרים שנושא התזונה כבסיס לחיים בריאים מהווה את מרכז עולמם.
לעומת זאת, בחורה  אחרת שהאנפה במפת הטוטם שלה במקום של השיעורים ניזונה בעיקר מבמבה, נוטלה ופיצות.

סגולת האנפה עוסקת בהזנה בכל הרבדים. אנשי האנפה רגישים במיוחד לצורך בהזנה רגשית וחשוב שיתמקדו בחשיבה חיובית. הזנה היא בחירת הספרים, הסרטים והמחשבות בהם אנו בוחרים למלא את עצמנו. ישנם אנשי אנפה הבוחרים להזין אחרים כמורים רוחניים, מדריכים בתחום התזונה, או מטפלים.

אלו שהאנפה מלווה כמדריכה לחיים,  יודעים לקבל החלטות מהירות כשזה נדרש בדיוק כפי שהאנפה מהירת התגובה עטה על טרפה ברגע הנכון לאחר חקירה והתבוננות סבלנית לתוך המים. יש להם את החוש לפעול ולקדם את רעיונותיהם בתזמון הנכון ולנצל הכרות עם האנשים הנכונים.
אנשי האנפה מקבלים החלטות לחיים מתוך הסתמכות עצמית וידיעה פנימית. זהו הקסם השזור ביסוד המים אליו הם מחוברים, דליית העוצמה מתוך המעמקים הנפשיים.