קטגוריה: תרפיה בצבעים

טוטם הרימון – חיבור לשפע

מאת אורלי נירן יהלום

הרימון-אנרגיה של אש וחיבור לכריזמה, שלהבת התשוקה הפנימית הבאה לידי ביטוי באהבה שממלאת את חיינו בשפע והכרת תודה.

 עץ הרימון אחד משבעת המינים המסמלים את ארץ ישראל, מורה רוחני רב עושר, ממנו אנו יכולים ללמוד כיצד לחיות נכון יותר וכיצד למגנט שפע לחיינו. הוא מזכיר לנו לאהוב ולטפח את עצמנו כדי שיהיה לנו מספיק על מנת לחלוק עם אחרים ממקום של שפע. כאשר אנו חווים תחושה של מלאות באהבה, בכסף, בידע בתשוקה לחיים, באופן טבעי אנו מבקשים לחלוק מגביע השפע שלנו שעולה על גדותיו עם אחרים.

 עץ עדין מראה בגובה בינוני,  אך מלא חן ומושך עין במיוחד בתקופת הפריחה. פריו המושך ומלא בסגולות המיטיבות עם גופנו ונפשנו, היה מבוקש נסחר כבר מאז העת העתיקה. עץ ייחודי זה הנו סמל לכך שמלכותיות ושפע גדול אינו קשור בגובה, כוח עצום או צמרת ייצוגית ומפוארת.

 ניתן לגדל עצי רימון כמעט בכל חלקי הארץ וברוב סוגי האקלים והקרקע. הוא נפוץ בארצות הים התיכון ובארצות רבות נוספות בינהן סין ויפן. עץ הרימון נחשב עמיד וקשוח, ואנו יכולים ללמוד ממנו שיעור נאה בהסתגלות למצבים חדשים.  הרימון מלמד אותנו לפתח אורך רוח ולהודות לאימא אדמה על השפע שכבר קיים בחיינו על ידי ניצול מרבי של המנחות שהטבע מציע לנו. מתוך שמירה, התחשבות בסביבה ומחשבה גם על דורות העתיד.

רימון

 בחורף נותר הרימון ללא כסותו עומד בשלכת, הוא חוזר ללבלב באביב ופורח בחודשים אייר סיוון.

ניצת הרימון מבשרת את חום הקיץ, ועוצמת החמה. יסוד האש.

בתקופה בה מזהיבה החיטה ובשלה לקציר מתחילים עצי הרימון לפרוח בשלל פרחים בגוון כתום אדום עז, מלא שמחת חיים ותשוקה המזכיר לנו שהקיץ הוא זמן לחגיגת האיחוד בין הזכר לנקבה ומועד הזיווג בטבע. הרימון הוא גם סמל ליופי. הנובע מעלי הגביע דמויי הכתר ההופכים לחלק מקליפת הפרי וצבעיו העזים מושכי העין. השילוב בין עלי הגביע הנוקשים והחדים דמויי הכתר לעלי הפרח הרכים ואבקני הזהב מביא לידי ביטוי הרמוניה שובת עין בין  האיכות הגברית הנוקשה לרכות הנשית. איכות זו ועסיסיות גרעיני הרימון קישרו אותו לאהבה.

בשל יופיו של פרי הרימון וסגולותיו נהגו להשתמש בצורתו כמוטיב לעיטור מבנים, מטבעות, לבוש ועוד, ומקומות רבים קרויים על שמו.

 פרי הרימון, מכיל מאות זרעים בעלי ציפה עסיסית וטעימה בגווני אדום ורוד, הזרעים מסודרים בקבוצות המופרדות על ידי מחיצות דקיקות.

איכות זו של מבנה הרימון מלמדת אותנו ששפע אדיר כמו מאות גרעיני הרימון תמיד מגיע מתוך סדר וארגון עקבי, הסדר הוא הכלי המכיל את הכאוס של עוצמת היצירתיות הבאה לידי ביטוי בזרעים עצמם. יצירה היא תמיד תהליך השזור ברגש, בעוצמה ובהתלהבות, אך כדי להגשים את רעיונותינו אנו זקוקים גם לסדר, עקביות ותשומת לב לפרטים.

 מהרימון אנו למדים על חכמת ההגשמה והמעשיות. מכל חלק בו ניתן להפיק תועלת. שורש העץ, קליפתו, הפרי, קליפת הפרי ופרחי הרימון משמשים כתרופות למגוון בעיות רפואיות. קליפת הרימון יכולה לשמש לעצירת דימומים, מיץ הרימון  מוריד לחץ דם גבוה, מסייע ללב, למערכת העיכול, מזרז מחזור, מסייע נגד תולעים ועשיר בויטמין C. בנוסף עשיר הרימון בחומרים נוגדי חמצון.

 גווני הרימון מהאדום כתום של הפרח ועד לאדום ורוד עז של הפרי מתקשרים לצ'קרת הבסיס, לאון ולשפע. בתרבויות רבות על פני אימא אדמה מסמל הצבע האדום שפע, עוצמה ומלכותיות. על פי הידע השמאני, האדום הוא צבע של אמון, ומייצג את רוח הדרום, המביאה לידי ביטוי את השבטיות, תמיכת המשפחה וההזנה של אימא אדמה.

לא קל לקלף את הרימון ולהגיע לגרעינים העסיסיים אבל ההשקעה שווה.

גרעיני הרימון מקבילים לשפע של רעיונות המצפים לבוא לידי ביטוי ולהפוך למציאות חדשה. הרימון מזכיר לנו להעריך את השפע הטמון בכל אחד מאתנו, הוא מעורר בנו תחושת מלכותיות הנובעת  מהערכת  המתנות (הכשרונות) עימם נולדנו והגשמת ייעודנו על פני אימא אדמה. רובנו חונכנו לצניעות ולמחשבה שעלינו לשים עצמנו במקום אחרון, מלכותיות פירושה הבנה שאנו חשובים וראויים להיות במקום ראשון, מלאים כרימון, דואגים לאושרנו האישי מתוך הבנה שאחרים יימצאו את הדרך לדאוג לפתירת בעיותיהם האישיות.

טוטם הטווס

יופי ומיסטיקה השזורים זה בזה

מאת: אורלי נירן יהלום

הטווס הוא עוף יפהפה ממשפחת הפסיונים, סמל ליופי  נשגב המפיץ הוד והדר.  גווני גופו של הטווס עזים ובוהקים ונוצות הזנב המפוארות של זכרי הטווס שובות לב ועין.
זנבו של הטווס עצום ביחס לגופו. אורך גופו של הטווס כמטר ואף מניפת נוצותיו מגיעה בערך לאורך זה. כאשר הזנב פתוח כמניפה חושף צבעוניות עזה ועשרות עיניים המתבוננות בנו התחושה שאנו מקבלים היא של ראוותנות ועוצמה. זוהי סגולת הטווס. מלכותיות, עושר וראוותנות. הפגנת השפע והעוצמה. המושג צניעות אינו קיים כאשר מדובר בסגולת הריפוי של עוף מדהים זה.
הטווס מלמד אותנו להראות לעולם את יופיינו הפנימי והחיצוני ולא להסתיר דבר. ההפך, להעיז ולהכריז: אני מודע למתנות שהאל העניק לי ומשתף בהן את העולם כדי שכולם ייהנו מהיופי.
הטווס מלמד אותנו להקרין כבוד וחן.

מניפת הנוצות של הטווס מגיעה לגמר התפתחותה כאשר הטווס בן שלוש שנים. דבר זה יכול להעיד על אלו שהטווס מלווה אותם כחיית טוטם שפרוייקטים חדשים בחייהם יבשילו ויניבו פרות כעבור שלוש שנים.
כאשר הטווס מופיע כמורה רוחני זהו סימן לצורך בחיזוק ההערכה העצמית. הפגנת נוכחות פנימית דרך מלכותיות והפגנת עוצמה חיצונית דרך לבוש מושקע ומושך תשומת לב. הטווס מעורר בנו את המודעות לכוחו של הצבע בחיינו כאלמנט מרפא וללבוש ותכשיטים  ככלים ייצוגיים לבניית הדימוי הנכון עבורנו. אנשי הטווס מודעים לגופם ומקבלים אותו ויודעים כיצד להיראות מושכים. הם מודעים ליופי ולקסם האישי שהם מקרינים.

מקור הטווס בהודו. בארץ זו סוגדים לטווס הוא מסמל את עוצמת הכוח הנשי דרך חיבור למוות ולידה מחדש ואף נבחר לציפור הלאומית.
בתרבויות רבות נחשב הטווס לחיה מקודשת. במצריים העתיקה סימל הטווס תבונה חזון וראיית הנסתר. החיבור החזק למיסטיקה הוא ללא ספק אחד המאפיינים של אנשי הטווס כמו גם החיבור למצריים העתיקה ליידע  ולריפוי המקודש שטמונים עד היום בעמקי הפירמידות.
קרוב לוודאי שאנשים אלו חוו לפחות גלגול חיים אחד במצריים העתיקה.

אנשי הטווס אצילים ועדיני נפש. במיתולוגיה היוונית מופע הטווס כחיה המלווה את הרה מלכת האולימפוס, האלה האצילית העונדת כתר מלכות לראשה. ביצירות אומנות מהתקופה ההלניסטית מתוארת הרה על כרכרה רתומה לטווסים אשר סימלו גאווה ויופי. האלה הרה היא אלת האימהות הפריון ומוות ולידה. עוצמתה בסגולת הנשיות שלה.
ריבוי ה"עיניים על זנבו של הטווס מקורו על פי המיתולוגיה היוונית בארגוס שומר ראשה של הרה אשר היה בעל 100 עיניים שחלקן היו פתוחות גם כאשר ישן. אחרי שנהרג ארגוס בידי הרמס הנציחה אותו הרה על זנב הטווס בדמות עיניים רבות. "עיני" הטווס מעידות על סגולת הראיה הפנימית והחיצונית אצל אלו שהטווס הוא בן לווייתם. אנשים אלו מושפעים מאוד ממראה עיניהם. נמשכים ליופי,צבע ואסתטיקה. הם בעלי ידע פנימי המנחה אותם כיצד לעבוד עם סמלים וצבעים כדי למשוך אליהם אנשים. כמו כן, הם רגישים מאוד ובעלי "עיניים בגב". בעלי אינטואיציה חזקה ויכולת לראות לתוך העבר, ההווה והעתיד. מה שמחבר אותם אינטואיטיבית להבנת נצחיותה של הנשמה ומושג האלמוות. כמו גם תחיה מחדש. בתרבויות רבות מזוהה הטווס עם הפניקס עוף החול האגדי.

טווס

הטווס הוא אוכל כל וניזון מזוחלים קטנים ואף נחשים, זרעים וחרקים. טווסים החיים על גדות נחלים ניזונים גם מדגים קטנים. הטווסים מעדיפים תזונה המבוססת על ירקות וצמחים אשר סיביהם עוזרים בתהליך העיכול. אלו שהטווס מורה דרך עבורם עדיף יעשו אם לא ירבו באכילת בשר.
הטווס ההודי מסוגל לעוף למרות זנבו הארוך ולא פעם בוחר לנוח או לישון במשך הלילה על ענפי עצים מקום בו הוא חש מוגן מטורפים. עם זאת רוב הזמן יעדיף לצעוד על הקרקע, לכן כדאי לאנשי הטווס לשים לב לכפות רגליהם ולטפחן ואת הקשר בינם ובין האדמה.מומלץ במיוחד עבורם ללכת יחפים ולחוש את המגע עם הקרקע. כמו כן טיפולי רפלקסולוגיה מתאימים להם במיוחד.

צווארו של הטווס ארוך וצבעו כחול נחושתי בוהק. כל מי שרואה עצמו מחובר לחיה זו צריך להיות מודע לצ'קרת הגרון שלו ולביטוי החופש האישי. הצבע הכחול מסמל את השמיים, את חופש המחשבה והתעוזה. הגרון הוא מקום הנקשר לחופש הביטוי שלנו. החופש להיות אנו עצמנו ללא הסתרות ללא רצון לרצות. עם זאת כיוון שקולו של הטווס צורם לאוזן, לא פעם החופש עבור אנשי הטווס בא לידי ביטוי דווקא בעשייה ובנוכחות, כלומר בצורת הלבוש באורח החיים ובבחירות לדרך חיים ייחודית.
אם הפציע בעל חיים יפהפה זה בחייכם כמלווה ומדריך נשמה מובטח לכם כי השחר ממתין לעלות
ומצפה לכם התחלה חדשה מעבר לפינה. טוטם הטווס תמיד מביא הבטחה ללידה מחודשת וחיים מלאי צבע, מעוף והגשמה.

טוטם השפירית

בין אשליה לאמת דרך עיני השפירית

מאת: אורלי נירן יהלום

השפיריות נחלקות לסוגים שונים בהתאם לגודל ולצורת כנפיהן. לחלקן כנפיים השוות זו לזו בגודלן ולחלקן שונות. הן דומות לפרפרים אך צרות וארוכות יותר ועיניהן גדולות ובולטות.
השפירית בשונה מהפרפר היא חרק טורף. היא ניזונה מחרקים קטנים ממנה אותם היא צדה ליד מקורות מים. עיני השפירית מאפשרות לה לראות את המתרחש סביבה בזוית שקרובה ל-360 מעלות. איכות זו חשובה מאוד עבורה כציידת. הראיה היא סגולת המרפא של השפירית והיא קשורה לאור. ראיית מציאות חיינו דרך זווית שונה, משנה את החוויה שלנו מקצה לקצה ומרפאה.

באנגלית מכונה השפירית-Dragonfly "זבוב הדרקון", ישנן אגדות המספרות שהשפירית הייתה פעם דרקון עצום ממדים חזק וחכם  שנלכד בתוך האשליה של עוצמת כוחו כשרצה להוכיח לקיוטי  ששכנעו לשנות צורה ולהפגין את כישורי הכישוף שלו והפך לשפירית. אלא שאז איבד את כוחו וכבר לא יכל להפוך בחזרה לדרקון.
האגדות מזכירות לנו לא לשכוח שלשפירית יש נגיעה בעולם הקסמים. ברגע החמקמק בו המציאות נוגעת באשליה, במעבר בין הממדים בו שוכנים הפיות והדרקונים. שפירית שומרת שלא נילכד בעולם המאייה – האשליה של המציאות הפיזית.

שפירית

השם שפירית מכיל בתוכו את השורש ש.פ.ר. כשהכל שפיר הכל בסדר כמו שהוא, כפי שברא אותו האל. אין לנו צורך להילחם כדי לשנות או כדי להוכיח. זוהי סגולת השפירית אשר מעוררת אותנו ברגעים של תסכול ומזכירה לנו שהכל מושלם כמו שהוא גם אם כרגע הדברים על פני השטח לא מתרחשים כפי שהיינו רוצים. זוהי השלמות שבראיית המציאות מזווית שהיא כמעט מעגל מושלם ומכילה את כל האמיתות מכל זוויות הראיה הקיימות. ההבנה שהמציאות רחבה ודינמית הרבה יותר ממה שאנו יכולים לתפוס או להבין מנקודת המבט הצרה של ההוויה היום יומית שלנו הנובעת מהישרדות.
אנשים שהשפירית היא חיית הטוטם שלהם נוטים להיות "מציאותיים" מתוך שכחה שחלומות אכן מתגשמים. כאשר הם אינם מחוברים לעצמם קשה להם להרשות לעצמם ל"רחף" לחלום ולפנטז.
כאשר הדמיון שלהם מוגבל מוגבלת גם היצירתיות שלהם והאמונה שיוכלו להגשים את חלומותיהם.
כאשר אנשי השפירית מחוברים לחלומותיהם השמיים הם הגבול והאנושות זוכה בממציאים מבריקים בעלי חשיבה יוצאת דופן. השפירית מטילה את ביציה במים. זחלי השפירית מתפתחים בתוך סביבה מימית ורק בבגרותם לומדים לעוף ולגעת ביסוד האוויר האנליטי.

אנשי השפירית שאינם מחוברים לילד הקטן שבתוכם מנתקים את עצמם מיסוד המים עולם הרגש והפנטזיה הטמון בתוכם וחשים כלואים במציאות הפיזית. כילדים אנשים אלו רגישים מאוד ובעלי דמיון מפותח אם סביבתם אינה תומכת בדרך החשיבה המקורית שלהם הם הופכים חסרי יצירתיות.

הילידים האמריקאים לימדו אותי את כוחה המרפא של ראיית השפירית המאפשר ניפוץ אשליות. השפירית הקלילה אוצרת בריחופה הנושק למים את החיבור המושלם בין יסוד המים החובק את עולם הרגש שלנו ובין יסוד האוויר הבא לידי ביטוי בעולם ההיגיון האנליטי.
כנפי השפירית חסרות הצבע מוארות בקרני החמה ונצבעות בהתאם לזווית בה נוגע בן האור. יכולתן של השפיריות לפצל ולהחזיר את קרני האור מעוררת בנו את הכמיהה לקשת בענן ומתחברת לצורות רבות של מגיה. כולל השימוש באור וצבע ליצירת קסמים. השפירית מזכירה לנו כי אנו יצורים מוארים. בתוכנו קיים אור הבא לידי ביטוי בצבעי הצ'קרות שבגופנו. אדם מואר הוא אדם המביא לידי ביטוי ומקרין את האור האישי. את הייחודיות שלו.

השפירית מלמדת אותנו שעור  בהבנת אומנות האשליה של עולמנו.
המציאות נובעת מעיני המתבונן יותר נכון מהדרך בה הוא תופש את עצמו ואת המציאות.
חמקמקה כקרני האור הלוטפות את כנפי השפירית, המציאות שלנו נוצרת בכל רגע מחדש במוחנו. אנו מה שאנחנו חושבים על עצמנו. כשאנו חושבים שאנו נאהבים, אנו אכן נאהבים. כשאנו מתייחסים אל עצמנו כיפים, חזקים, מוכשרים אנחנו כאלה אף אחד לא יוכל לשנות זאת או לקחת  מאתנו. זו החוויה האישית הטמונה עמוק במוחנו היוצרת את מציאות חיינו. הדרך לחשיבה חיובית דורשת מאתנו להתעורר ולבדוק את דפוסי החשיבה המגבילים את כוחנו יופיינו והיכולת שלנו להגשים כל חלום על פני אימא אדמה.
זוהי אומנות החופש להיות מה שאנחנו רוצים. הדרך אליה היא –ריפוי התודעה. היהלום שבדרך השמאן. היכולת לנתח את עצמנו, לשחזר את מאורעות חיינו ולרפא את הטראומות שעברנו. השפירית מביאה בסגולת המרפא שלה את כוחה של העין השלישית, המאפשרת לנו לראות את המציאות מנקודת מבט גבוהה יותר ולנתח את עצמנו דרך הבנת כוחה של האשליה. היכולת לראות לתוך העבר להבין שההווה הוא חלום וליצור את זמן העתיד דרך חלימה ודמיון. כמו אומן איפור היוצר אשליות של דמויות תחת מכחולו כך אנו יכולים ליצור את עצמנו מחדש. השפירית מאירה את חיינו באמצעות כוחו של הדמיון.
אנשים שהשפירית מלווה אותם ומאירה את חייהם באור מחוברים מאוד לצבע ולכשרון העיצוב.
יש להם את היכולת לבנות ולעצב סביבת חיים יפהפיה דרך שימוש בצבעים, תפאורה קסומה המביאה לידי ביטוי את האשליה הנוצרת בעזרת אור תעתועי הראיה וצבע, מתאימה להם עבודה עם קריסטלים וויטראז'. כל מה שקשור בשילוב של אשליה יופי אור וצבע שזור בחייהם של אנשים אלה.

רפוי בצבע – תרפיה בצבעים

'בלילה כל החתולים שחורים', נאמר בפתגם עממי. ואכן כשאין אור -אין צבע, מאחר שהצבע הוא תולדה של האור. על פי הפירוש המילוני, צבע הוא גוון הרושם המיוחד שיוצר כל שטח בעינינו, מבחינת קרני האור שהוא מחזיר או סופג. אבל צבע הוא הרבה יותר מכך. הצבע הוא תדר אנרגטי המכיל בתוכו כוח ריפוי, והוא בעל השפעות פיזיות, מנטליות, רגשיות ורוחניות. תורות שלמות, מאמרים וספרים מנסים להסביר את ההשפעה הרבה שיש לצבעים על הסובבים אותם.

אנשים העוסקים בעיצוב מודעים היטב להשפעות הפיזיות והפסיכולוגיות של צבעים על בני האדם. לכן, מעצב מנוסה יבחר בגוונים אדומים כתומים או צהבהבים לעיצוב מסעדה או מקומות שאמורים לעורר בנו תאבון, ויבחר בגוונים שקטים יותר לחדר שינה, כדי ליצור אווירה של רוגע ושלווה.

דוגמה נוספת היא הצבע הלבן, שבעיצוב סביבתי משדר טוהר וניקיון, אבל בכמויות גדולות מדי עלול ליצור סביבה קרה ומנוכרת. לכן, גם אם ברצוננו לשמור על תחושה של טוהר, רצוי לשלב עם הלבן גם בז' או גוונים חמימים יותר. בכל מקרה, שימוש מאוזן בצבעים ליצירת התפאורה או אווירה בה אנו מעוניינים, דורש אינטואיציה, ידע, כשרון, ובעיקר "עין טובה".

כך גם באופנה – לצבע שאנו בוחרים ללבוש יש משמעות לגבי הדימוי שאנו רוצים לשדר. אדום נחשב לצבע מושך וממגנט, חושני ומזמין לגעת, ואילו אפור משדר ריחוק ודיסטאנס. מכאן, שמבט חטוף בצבעים שבחרנו לבית, לרהיטים הפזורים בו או הצצה אל תוך ארון הבגדים שלנו, יכולים לתת מספר תשובות לגבי צרכינו הנפשיים והגופניים. אגב, אותו החוק חל גם לגבי צבעי הירקות והפירות שאנו נמשכים אליהם.

בתקופות שונות בחייהם אנשים מעדיפים צבעים שונים, או במילים אחרות "כל תקופה והצבע שלה". המשיכה שלנו לצבעים לרוב אינטואיטיבית והיא זו המאפשרת ריפוי עצמי, מאחר שככל שרגישותנו לצבעים גוברת, אנו מודעים לכך שבסיכומו של דבר אנו נמשכים לצבעים שמאזנים אותנו.

התרפיה בצבעים מכילה שלושה רבדים שונים של עבודה עם תדרי הריפוי של הצבע. רבדים אילו שלובים זה בזה ומביאים בהירות לתוך חיינו. הרובד הראשון נקרא 'אבחון אישי' או 'דרך השלום'. אבחון זה מבוסס על טכניקה אינדיאנית שפיתחה גברת טווילה ניטץ', אינדיאנית משבט הסנקה, בת למשפחת הזאבים. 'דרך השלום' מבוססת על גלגל הצבעים המסורתי המכיל 13 צבעים. כל צבע בגלגל מייצג תחום אחר בחיינו, החל בקריירה ויצירתיות, דרך יכולתנו להאמין בעצמנו, ועד לאינטואיציה ומערכות היחסים שלנו. האבחון האישי נעשה על ידי מציאת גלגל הצבעים האישי של כל אחד, והצלבתו עם גלגל הצבעים המסורתי.

באמצעות 'דרך השלום' ניתן להעצים את המודעות ולחשוף את אישיותנו הייחודית, מכיוון שכולנו התברכנו בכישרונות, אותם לרוב איננו מגשימים. זוהי דרך המחברת לשלום וליושר הפנימי ומאפשרת פתרון קונפליקטים אישיים.

הרובד השני טמון בצ'קרות או באופן פעולתן של הצ'קרות. תהליך המיקוד בצבע מגביר את זרימת האנרגיה בצ'קרות, המהוות את מרכזי האנרגיה בגופנו. כאשר לומדים וחווים תרפיה בצבעים, מצליחים בעצם להצליב את היידע ותדרי הריפוי של הצבעים עם היידע על אופי פעולת הצ'קרות, וכך להתוודע לחסימות רגשיות ולשנותן בהדרגה.

הרובד השלישי הוא הציור האינטואטיבי. טכניקה זו חושפת את הנסתר ומאפשרת להעלותו מתת המודע. בתהליך של ציור אינטואיטיבי אנו מתמקדים ברגש או בבעיה עמה אנו מתמודדים, ונותנים לה ביטוי דרך צורה, צבע וטכניקת עבודה. ככל שההבעה זורמת יותר, אנו יכולים ל"קרוא" דרך הציור את תחושותיו האמיתיות וגישתו של האדם לבעיה, וללמוד מכך על הפתרונות הרצויים.