תגית: איל הצפון

ערפילי בוקר

כאשר נפתח לפני השדה הזרוע שלפני הכניסה לשמורה ולאלון העתיק, הבחנתי מיד בשינוי ברור בנוף. תעלה נחפרה בשדה שעל יד להנחת צינור.

השביל בו הלכתי היה רטוב ובוצי ושלוליות מים נקוו בו מהגשם שירד ביומיים האחרונים. מעלי העצים טפטפו טיפות מים. השמורה הייתה אפופה בעננים וערפילי בוקר. תחושה של טוהר ומסתורין שלטה בכל.

ניגשתי לאלון העתיק לשיחה כפי שאני עושה פעמים רבות. האלון בשמורה, אוהב אנשים ומוקף לעיתים קרובות, במבוגרים וילדים. הוא נהנה לתקשר ותמיד אני יכולה לקבל ממנו ידע ומסרים של ריפוי. לפעמים מידע על אנשים קרובים ואיך להתמודד עם המציאות בהקשר לנושא זה או אחר.

נפרדתי באהבה מהאלון ופניתי אל השביל ההולך ונגוז לתוך מעמקי היער. הכל לח ורטוב וטיפות גשם מנצנצות מאירות אלי מכל עבר. על עצים, שיחים ופרחים. הכל מכושף וקסום, טובל בירוקים. בצדי השביל ובמעמקי היער בין עשבים ואזוב ירקרק כתמים ורודים בולטים ושובי לב, של רקפות. קבוצה של נרקיסים לבנים עדינים עם לב זהוב מאיר בתוכם וכרכומים סגורים שיפתחו עם ליטוף אורה של השמש. סיבכי שחור ראש מקפץ מענף לענף ומצייץ ציוץ מתוק אל בת זוגו. עורבני שנחרד מנוכחותי מתרומם באחת, לוכד את מבטי בגוונים הכחולים שחורים של נוצותיו היפהפיות. ובתוך כל הקסם הזה סביבי מלוות אותי הפיות.

P1

P4

P2

P3

בכל טיול ביער אני צועדת עם שתי חיות טוטם שלי הנלוות ומנחות אותי, איל הצפון והזאב. בהנחייתן אני חווה את היער ברבדים שנסתרים מעין ומאוזן אנוש ומאפשרים לי להיות קשובה לכל רחש ולנוכחותן של הפיות הרוקדות סביבי. מלבדן, עוד המון עיניים של ישויות טבע מביטות בי. אלפים ושדונים. אני מגלה שהאלפים חזרו לשכון בביתם במקום בו פגשתי אותם בעבר. הסלמנדרות- ישויות האש, עזבו כמעט כולן, אולי בגלל החורף.

השמורה משתנה עם העונות וגם ישויות הטבע החיות בחובה. הערפל במעלה הגבעה היה סמיך יותר מאשר בתוך החורש עצמו. עמדתי מתבוננת בנוף הקרוב אלי. בהמשך השביל לא יכולתי לראות כמעט דבר בגלל הערפל. ואז, החלו לספר לי הפיות ולהסביר לגבי תהליך פנימי שעלי לעבור. נגלה לי מידע חשוב והבנתי כיצד עלי להגיב ולהתמודד עם בעיה שאני חווה מזה כשנתיים וקשורה לחוסר בהירות פנימי. התמקדתי בתהליך על פי הנחייתן של הפיות ולאחר מספר דקות, להפתעתי, השמש הפציעה מבין העננים והערפל סביבי נמוג. פשוט נעלם. הנוף סביבי נראה בהיר, ברור ובוהק באור השמש. תהיתי מדוע אינני רואה מזה זמן מה ארנבות שבעבר פגשתי בשמורה. כאשר סיימתי את ההליכה בשביל וחזרתי אל עץ האלון מצדו השני, שלפני כן בשיחתנו לא ראיתי, גיליתי בובת פרווה של ארנבת לבנה שהושארה עליו והעלתה על שפתי חיוך וצחוק של הכרת תודה. זה היה מסר ברור לגמרי לגבי סיומו של התהליך שחוויתי.

צילומים – שיאל נירן יהלום.