תגית: חיטה

טוטם הרימון – חיבור לשפע

מאת אורלי נירן יהלום

הרימון-אנרגיה של אש וחיבור לכריזמה, שלהבת התשוקה הפנימית הבאה לידי ביטוי באהבה שממלאת את חיינו בשפע והכרת תודה.

 עץ הרימון אחד משבעת המינים המסמלים את ארץ ישראל, מורה רוחני רב עושר, ממנו אנו יכולים ללמוד כיצד לחיות נכון יותר וכיצד למגנט שפע לחיינו. הוא מזכיר לנו לאהוב ולטפח את עצמנו כדי שיהיה לנו מספיק על מנת לחלוק עם אחרים ממקום של שפע. כאשר אנו חווים תחושה של מלאות באהבה, בכסף, בידע בתשוקה לחיים, באופן טבעי אנו מבקשים לחלוק מגביע השפע שלנו שעולה על גדותיו עם אחרים.

 עץ עדין מראה בגובה בינוני,  אך מלא חן ומושך עין במיוחד בתקופת הפריחה. פריו המושך ומלא בסגולות המיטיבות עם גופנו ונפשנו, היה מבוקש נסחר כבר מאז העת העתיקה. עץ ייחודי זה הנו סמל לכך שמלכותיות ושפע גדול אינו קשור בגובה, כוח עצום או צמרת ייצוגית ומפוארת.

 ניתן לגדל עצי רימון כמעט בכל חלקי הארץ וברוב סוגי האקלים והקרקע. הוא נפוץ בארצות הים התיכון ובארצות רבות נוספות בינהן סין ויפן. עץ הרימון נחשב עמיד וקשוח, ואנו יכולים ללמוד ממנו שיעור נאה בהסתגלות למצבים חדשים.  הרימון מלמד אותנו לפתח אורך רוח ולהודות לאימא אדמה על השפע שכבר קיים בחיינו על ידי ניצול מרבי של המנחות שהטבע מציע לנו. מתוך שמירה, התחשבות בסביבה ומחשבה גם על דורות העתיד.

רימון

 בחורף נותר הרימון ללא כסותו עומד בשלכת, הוא חוזר ללבלב באביב ופורח בחודשים אייר סיוון.

ניצת הרימון מבשרת את חום הקיץ, ועוצמת החמה. יסוד האש.

בתקופה בה מזהיבה החיטה ובשלה לקציר מתחילים עצי הרימון לפרוח בשלל פרחים בגוון כתום אדום עז, מלא שמחת חיים ותשוקה המזכיר לנו שהקיץ הוא זמן לחגיגת האיחוד בין הזכר לנקבה ומועד הזיווג בטבע. הרימון הוא גם סמל ליופי. הנובע מעלי הגביע דמויי הכתר ההופכים לחלק מקליפת הפרי וצבעיו העזים מושכי העין. השילוב בין עלי הגביע הנוקשים והחדים דמויי הכתר לעלי הפרח הרכים ואבקני הזהב מביא לידי ביטוי הרמוניה שובת עין בין  האיכות הגברית הנוקשה לרכות הנשית. איכות זו ועסיסיות גרעיני הרימון קישרו אותו לאהבה.

בשל יופיו של פרי הרימון וסגולותיו נהגו להשתמש בצורתו כמוטיב לעיטור מבנים, מטבעות, לבוש ועוד, ומקומות רבים קרויים על שמו.

 פרי הרימון, מכיל מאות זרעים בעלי ציפה עסיסית וטעימה בגווני אדום ורוד, הזרעים מסודרים בקבוצות המופרדות על ידי מחיצות דקיקות.

איכות זו של מבנה הרימון מלמדת אותנו ששפע אדיר כמו מאות גרעיני הרימון תמיד מגיע מתוך סדר וארגון עקבי, הסדר הוא הכלי המכיל את הכאוס של עוצמת היצירתיות הבאה לידי ביטוי בזרעים עצמם. יצירה היא תמיד תהליך השזור ברגש, בעוצמה ובהתלהבות, אך כדי להגשים את רעיונותינו אנו זקוקים גם לסדר, עקביות ותשומת לב לפרטים.

 מהרימון אנו למדים על חכמת ההגשמה והמעשיות. מכל חלק בו ניתן להפיק תועלת. שורש העץ, קליפתו, הפרי, קליפת הפרי ופרחי הרימון משמשים כתרופות למגוון בעיות רפואיות. קליפת הרימון יכולה לשמש לעצירת דימומים, מיץ הרימון  מוריד לחץ דם גבוה, מסייע ללב, למערכת העיכול, מזרז מחזור, מסייע נגד תולעים ועשיר בויטמין C. בנוסף עשיר הרימון בחומרים נוגדי חמצון.

 גווני הרימון מהאדום כתום של הפרח ועד לאדום ורוד עז של הפרי מתקשרים לצ'קרת הבסיס, לאון ולשפע. בתרבויות רבות על פני אימא אדמה מסמל הצבע האדום שפע, עוצמה ומלכותיות. על פי הידע השמאני, האדום הוא צבע של אמון, ומייצג את רוח הדרום, המביאה לידי ביטוי את השבטיות, תמיכת המשפחה וההזנה של אימא אדמה.

לא קל לקלף את הרימון ולהגיע לגרעינים העסיסיים אבל ההשקעה שווה.

גרעיני הרימון מקבילים לשפע של רעיונות המצפים לבוא לידי ביטוי ולהפוך למציאות חדשה. הרימון מזכיר לנו להעריך את השפע הטמון בכל אחד מאתנו, הוא מעורר בנו תחושת מלכותיות הנובעת  מהערכת  המתנות (הכשרונות) עימם נולדנו והגשמת ייעודנו על פני אימא אדמה. רובנו חונכנו לצניעות ולמחשבה שעלינו לשים עצמנו במקום אחרון, מלכותיות פירושה הבנה שאנו חשובים וראויים להיות במקום ראשון, מלאים כרימון, דואגים לאושרנו האישי מתוך הבנה שאחרים יימצאו את הדרך לדאוג לפתירת בעיותיהם האישיות.

טוטם החיטה – אהבת האדמה

מאת שי-אל נירן יהלום

החל מהלילה השני של חג הפסח, ועד הלילה שלפני חג השבועות, בכל שנה, זוהי תקופת "ספירת העומר". שבעה שבועות שלמים, בסה"כ 49 יום, עם תומם אנו חוגגים את חג ה"שבועות".

בזמן בית המקדש, בתום ספירת העומר היו מביאים אל המקדש מנחת תבואה מיוחדת. את המנחה היו מניפים מעלה ומטה ולארבע רוחות השמים כדי להזכיר את נוכחות האלוהים בבריאה כולה. טקס זה מקביל לטקסים השמאניים, בהם אנו מתייחסים תמיד לארבעת הרוחות-צפון, דרום, מזרח ומערב ולעולמות התחתונים-השורשים שלנו, אימא אדמה האלה המזינה אותנו, העולמות העליונים-אבא שמיים המזין ושומר על אימא אדמה והעולמות המרכזיים ההוויה הפיזית ועולמות הטבע המקבילים למציאות שאנו חווים. בסה"כ שבעה כיוונים מקודשים.

כך ערכו טקסים העברים הקדומים, אבותינו ואלו שהגיעו לארץ ישראל, כנען.

שבעת השבועות הנספרים מפסח שהיה באותה תקופה ראש השנה העברית נועדו לתהליכים פנימיים של היטהרות התבוננות פנימית ועבודה על דפוסי התנהגות שליליים. זוהי תקופה של צמיחה והבשלה פנימית.

ספירת העומר עוסקת בתהליך הבשלת החיטה. בפסח החיטה עדיין ירוקה אך היא מבשילה עד חג השבועות והופכת זהובה. שבעה שבועות –הזמן שלוקח לחיטה להזהיב ולנו לנקות ולטהר את נשמתנו. זהו זמן קציר חיטים וגם סיום התהליך הפנימי הנדרש לשינוי.

החיטה ממיני הדגניים ונחשבת לאחד המזונות החשובים על פני אימא אדמה. במזרח התיכון שימש צמח החיטה כמזון בסיסי כבר מראשית ימי החקלאות בתקופה הניאוליתית, היא מוזכרת רבות בספר התנ"ך והראשונה מבין  שבעת המינים. שיבולי החיטה הטוטם המרכזי של חג השבועות הן אחד הטוטמים המאפיינים את ארצנו. מהו טוטם? הטבע הוא המורה הגדול.

חיטה

 הטוטם הוא מורה רוחני ממנו ניתן ללמוד על חיים של הרמוניה באזור בו הוא דומיננטי. כלומר, הטוטם יכול להיות,חיה, או צמח האופייניים למקום ומדריכים אותנו ילדי אימא אדמה כיצד לחיות ולשרוד בדרך הטובה ביותר. את זה הבינו העברים שחיו בארץ ישראל. חג השבועות הוא חג עברי קדום- שמאני במהותו. כן, העברים הקדומים חגגו את עוצמת האלה, והשפע שהאדמה מביאה לחיינו. הם היו עובדי אדמה וידעו לכבד אותה.לכן גם בחרו בשבעת המינים כטוטמים שלהם. מורים לחיים בארץ כנען.

מה אנו יכולים ללמוד מטוטם החיטה?

החיטה היא עשב. כל שיבולת מכילה בחלקה העליון שיבוליות הערוכות לסירוגין משני צדי ציר השיבולת הבנוי מפרקים. בכל שיבולית 2 עד 5 פרחים. פרי החיטה הוא גרגרי הזרעים, אשר אותם טוחנים לקמח המשמש לאפיה.העובדה שהפרי הוא גם הזרע מלמדת על הקשר בין פרות מעשי ידינו והשפעתם על הדורות הבאים. הילידים האמריקאים מלמדים שכל מעשה שאנו עושים משפיע על שבעת הדורות הבאים.

החיטה בנויה בצורה המבוססת  על אחדות השיבולת מלמדת שכולנו שווים. אין אף גרגיר שהוא מעל כולם. היא מלמדת אחדות ושוויון. זהו הידע השמאני הקדום המזמין את ילדי האדמה לשבט במעגל. במעגל כל גרגר, כמו כל חרוז בשרשרת שווה לזה נמצא לידו ותומך בו. עם זאת כל גרגר מוגדר בצורה ברורה בפני עצמו, זוהי הייחודיות של כל אחד מאתנו.

 בנוסף למי הגשמים, ניזונה החיטה בניגוד לשאר מיני הדגן ממי הקרקע, בזכות שורשיה המרובים. לכן,  המקום הנדרש לגידולי חיטה הוא מקום בו קר וגשום בזמן הגידול וחם ויבש בזמן הקציר. החיטה מלמדת את העברים שאם ברצונם לשרוד בארץ ישראל עליהם להעמיק את שורשיהם לתוך האדמה עליה הם יושבים, להיאחז בה ולהזין עצמם בעוצמה, באהבה וסבלנות הנדרשת ליצירת קשר בין עם לאדמתו.

בתוך האדמה טמון אור כמו בכל דבר על פני הפלנטה הזו. האור הוא המקור למה שאנחנו. אנחנו מלאים באור וכך גם כל מה שסביבנו. חיות, עצים, פרחים, אבנים והאדמה עצמה. צבעה הזהוב של השיבולת מביא לידי ביטוי את האור שטמון בתוך אימא אדמה. הזהב, האור, רוטט בתדר של שפע ומזכיר לנו שהחיים בהוויה הפיזית יכולים להיות מתוך חוויות של שפע ולא של מלחמה על ההישרדות היום יומית. בחג השבועות לאחר שבעה שבועות של תהליך פנימי אנו בשלים להכיל את האור ולהקרין החוצה לעולם את הייחודיות שלנו. המספר 7 הוא מספר מקודש המסמל את שבע הצ'קרות –מרכזי האנרגיה שבגופנו. כל תהליך של התפתחות מתחיל מצ'קרת הבסיס ועולה מצ'קרה לצ'קרה עד לשחרור  החוויה דרך צ'קרת הכתר. בתקופת ספירת העומר אנו חווים תהליך של ניקוי החוויות הישנות בעוצמה של שבע בריבוע. כל שבוע הוא תהליך כפול שבעה שבועות. ואז מה שנשאר הוא האור הטהור הקורן מאתנו כמו זהב השיבולים.

בחג השבועות חג מתן תורה  קיבלו בני ישראל –העברים את שני לוחות הברית. זוהי הברית שבין הזכר לנקבה בתוכנו. העברים הקדומים למדו וחיו את ההבנה שהאל והאלה הם ניגודים משלימים והחיבור בניהם פירושו חיים של הרמוניה. לוחות הברית ניתנו בזוג המסמל את האחדות בין ימין לשמאל, בין הזכרי לנקבי. כיוון שהתורה אינה מסמלת את האל בלבד אלא את האלוהות, המסתורין הגדול. ועשרת הדיברות מביאות לידי ביטוי את חוקי היקום. לחיים של איזון על פני הפלנטה הזו שהיא דואלית במהותה. תורה – מהמילה תור. התור- היונה הבוגרת מסמל בזוגיות המונוגמית ובקשר החזק בין התור הזכר לנקבה את הזיווג המושלם. אני ה' אלוהיך פירושו שהאלוהות נמצאת בתוכנו וכל אחד ואחת מאתנו הוא הבורא. לצורך בריאה נדרשים תמיד אל ואלה ואלו הם –אלוהים.