תגית: נשיות

טוטם התאנה

מאת: שי-אל נירן יהלום

התאנה היא אחד משבעת המינים שהתברכה בהם ארצנו. בדרך כלל צומחת בסמוך למעיינות ובמקומות בהם היא צומחת, יכולה להעיד נוכחותה על מאגר של מי תהום.

כאשר אנו מתבוננים על עץ תאנה, הרושם הראשוני שלנו הוא תחושה של רכות. מעין חיבוק. ענפי העץ רכים למראה, לכמעט חלקים למגע, לא חידודים ובליטות מיוחדות. זורמים בתנועה רכה.

העלים משורטטים, מצוירים בקו מעודן ואסתטי. גם פרות התאנה עגלגלים מלאי רכות וזרימה.

כל אלו מזכירים את הגוף הנשי. זוהי התאנה, נשית, עוטפת ומלאה באהבה. התאנה היא אחד משבעת המינים שהתברכה בהם ארצנו. הקשר החזק בין התאנה למים והאנרגיה הנשית של עץ זה, מביאים לידי ביטוי חיבור ליצירתיות ופריון ושפע.

מהתאנה אנו יכולים ללמוד על יצירת שפע בדרך הנשית. העלים המשורטטים בצורת כף יד פתוחה מלמדים דרך של נתינה והזנה מתוך שמחה ונוכחות רכה. ללא מאבק. ללא חשש ודאגה ליום המחר. הקווים המעוגלים הן של העלים והן של הענפים והגזע משדרים רכות והכלה וכך גם פרות התאנה המתוקים.

התאנה היא העץ הראשון המוזכר בשמו המדויק בספר התנ"ך.

תאנים2

כאשר אני חושבת על הסיפור התנכי, בו בחרו אדם וחווה לכסות את מערומיהם בעלי תאנה, עולה בי החיבור להכלה והגנה. תחושה של משפחתיות. מעבר לכך שהעלים גדולים, רחבים ונוחים ונעימים למגע, התאנה בעצם מגינה על האינטימיות של אדם וחווה ומכילה את רגשי הבושה שחשו. היא תומכת בהם ברגע שהוא ללא ספק סוג של משבר. זוהי אנרגיה נשית, אימהית העוטפת ומגוננת.

התאנה אינה עץ ראוותני ובולט בשטח, אך היא מלאה בנוכחות ועוצמה. פרות התאנה, כמעט נסתרים, נבלעים בין העלים. צבעם אינו בולט למרחוק. המהות הנסתרת, היא חלק מהאיכויות הנשיות על פני הפלנטה שלנו. הרחם הנשי נסתר ומאפשר התפתחות ותהליכים המובילים ללידה והגשמה. גם אברי המין הנשיים נסתרים, לעומת אלו של הגבר. מסתורין והצנעה הם חלק מטוטם התאנה. ה"מיסתוריות" הזו באה לידי ביטוי בדרך ההאבקה ובפרות התאנה שאנו אוכלים.

פרי התאנה מכונה "פגה" ובעצם אינו בדיוק הפרי עצמו. פרות התאנה הם בעצם תפרחת של הגרגרים המתוקים הנמצאים בתוך הפגה. הפרחים של התאנה נסתרים מהעין ומתפתחים לפרות מתוקים בתוך הקליפה הירוקה סגלגלה. צורת פריחה זו של פגה אופיינית לעצים ממשפחת הפיקוס.

גם הפיקוסים וגם התאנה שייכים למשפחת התותיים.

כיוון שפרחי התאנה (גם הזכריים וגם הנקביים נסתרים, היא מופרית על ידי סוג זעיר של צרעות, המצליחות להשתחל לתוכה דרך פתח זעיר בפגה. צרעות אלו  זקוקות לפרחי התאנה, עליהם הן מטילות את ביציהן כדי להתרבות  ו"בתמורה" הן מאביקות את עצי התאנה. המעניין הוא שדווקא התאנים הגדלות בארץ הן מקבוצת התאנים שאינן זקוקות להפריה על ידי צרעות כדי לייצר פרות מתוקים. הפרות של עצי התאנה הנקביים מתפתחים גם ללא האבקה. אך אם יופרו על ידי האבקה תהיינה התאנים גדולות ומתוקות יותר.

התאנה מסייעת לסביבתה ולאדם בתחום נוסף והוא הדברה ביולוגית. נטיעת עצי תאנה בקרבת מטעים של עצי זית, תורמת בהגנה על המטעים מפני טפילים בצורת פשפשים מסוג מסוים.

אנשים הנושאים את השם תאנה או רואים בה טוטם (מדריכה רוחנית), הם אוהבי משפחה, הרמוניה, נתינה ויופי. דואגים למשפחתם ולזולת. אנשי התאנה יצירתיים מאוד ובדרך כלל משופעים בכישרונות אומנותיים.

המילה תאנה נותנת בחיבור אותיות בגימטריה את המספר 6. מספר הנושא תדר של אהבה יופי והרמוניה ומקושר לאלת היופי והאהבה ונוס. אנשי התאנה נחנו ביופי חיצוני ופנימי ומשיכה מינית. הם שואפים תמיד להרמוניה ושלמות בחייהם.

התאנה נחשבת עץ מקודש לאיזיס האלה המצרית המייצגת נשיות הזנה, חמלה וחיים ומוות.

לא במקרה, כאשר מתוארים בספר התנ"ך חיי שפע, שלווה  שגשוג ושלום, הם באים לידי ביטוי במילים "איש תחת גפנו ותחת תאנתו. "וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה."

כאשר עברנו לבית בו אנו שוכנים כעת, הופתעתי לגלות שהבית נבנה סביב עץ התאנה שצומח בחצר. באזור בו עומדת התאנה, נוצרה מגרעת בבית כדי לאפשר לעץ להמשיך ולצמוח במקומו. ואכן התאנה שלנו מגיעה כבר לגובה של ששה מטרים, מלבלבת בקיץ בשפע עלים ירוקים ונותנת לנו את פרותיה. אולי נכון יותר לומר שהתאנה לא שלנו, כי אם אנו "של התאנה". כבר מתחילת שהותנו בבית

קיבלתי את הרושם שהתאנה בעצם שומרת עלינו. שורשיה בקרקע שבקומת החניה, אנו נהנים מיופיה ומהציפורים החוגגות סביבה כאשר אנו מתבוננים מחלון חדר האוכל שלנו, בכל ארוחה, ומתבוננים בנוף שופע העלים מחלון פינת העבודה בקומה השניה. התאנה צומחת וחיה איתנו בכל קומה כשכנה צמודה כמעט לחלוננו. ללא ספק זוהי זכות גדולה.

טוטם התנין

מאת: שי-אל נירן יהלום

 התכונה הראשונה שבולטת בהקשר לתנין, היא החיבור החזק של חיה זו למים. התנינים חיים בבתי גידול ביצתיים, בנהרות ובאגמים. התנין הוא טורף האורב לטרפו במים. עצם הרביצה שעות ארוכות כשכמעט כל גופו שקוע במים, מלמדת על העוצמה הגלומה בחיבור ליסוד זה ובאה לידי ביטוי בסגולות של: נשיות עתיקה, אינטימיות ואימהיות. התנינים צפים על פני המים, המאפשרים להם בזבוז מינימלי של אנרגיה, לעומת השקעת האנרגיה הנדרשת מהם בתנועה על פני האדמה.

איכות נשית זו של פסיביות ומנוחה מלמדת על סגולתם של אנשי התנין המעדיפים חיים שלווים ומאוזנים על פני סערות רגשיות. המים מסמלים את האם הקוסמית הנותנת ולוקחת חיים. פסיביות זו מזכירה מדיטציה.

כיוון שהתנינים כמו הנחשים והלטאות מושפעים מחום הסביבה, הם עולים ליבשה, כדי להתחמם ולהטיל ביצים. כל סוגי התנינים חיים במים וביבשה וסימלו בגלל איכות זו, קשר למוות ולחיים ואיזון ביניהם.

תנין

כאשר התנין שקוע במים גופו אינו נראה, רק עיניו ונחיריו בולטים על פני המים. הוא מתבונן ללא תזוזה בנעשה במשך שעות. איכות זו של "שמירת אנרגיה" והעובדה שהמטבוליזם של התנין איטי מאוד, (התנין יכול לעכל טרף גדול במשך מספר חודשים ואף לצום מספר חודשים, למשל, בתקופת החורף), מלמדות על חיים בקצב איטי מאוד זורם ורגוע. ללא ספק, סגולת התנין אוצרת איכויות נשיות רבות הבאות לידי ביטוי גם בדרך הציד הזו, השוקלת היטב את כל היבטי הסיטואציה לפני התגובה. למרות היותו טורף אכזרי ובלתי מרוסן, פועל התנין בצורה שקולה ומאוזנת ומיישם חוכמה של דרכי הישרדות עתיקות.

כאמור, התנין אינו ממהר לזוז ממקומו, אך כאשר בוחר התנין להתקדם על פני היבשה, הוא יכול להגיע למהירות של 12 עד 14 קמ"ש בשעה (יכולת זו אפשרית למרחקים קצרים בלבד).

הרבה יותר קל לתנין לנוע במהירות במים, כאשר הוא מפתל את גופו וזנבו. הזנב מסמל את העבר. אנשים שחיה עתיקה זו מלוה אותם כמורה רוחנית, מחוברים היטב לעברם ואינם נוטים להתנתק מחברי הילדות וסביבת המחיה בה גדלו. העבר משמש עבורם עוגן ומקור לביטחון אישי.

התנין הוא יצור חברותי המסוגל לחיות בלהקה, לחלוק באתר בו הוא משתזף בשמש ואפילו בציד שהוא צד. עובדה זו יכולה ללמדכם כיצד לשתף פעולה עם אנשים נוספים כדי לחיות בקהילה ברווחה. קהילה יכולה להיות גם משפחתכם הקרובה, או חברים לעבודה.

נקבות התנינים הן אימהות מסורות, תכונה יוצאת דופן בין הזוחלים. כאשר מגיע זמן בקיעת הביצים, התנינים הקטנים מתחילים לצייץ ואז עוזרת להם האם התנינה להבקיע את קליפת הביצה ונושאת אותם בפיה אל המים. גברים ונשים שחיה זו מלווה אותם כטוטם, מחוברים לאנרגיות נשיות ראשוניות ולחוכמה נשית עתיקה וקשורים במיוחד באופן אינטימי לצאצאיהם.

פרט מעניין למחשבה – בספר בראשית בסיפור בריאת העולם בראשית-  א', פסוקים 20-21 מצוין :
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים–יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה; וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ, עַל-פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. כא וַיִּבְרָא אֱלֹהִים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים; וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב."

לדעתי, עובדה זו נובעת מכך שהתנינים קשורים ליסוד המים המבטא כוח עוצמתי ובלתי מרוסן, המסמל בריאה והרס. לידה מחודשת ומוות שהם שני הצדדים של הכוחות הנשיים הקדומים ביותר על פני אימא אדמה. כל מוות מביא עימו גם לידה לתוך הלא נודע. התנין מסמל בריאה מחודשת ולידה לתוך מצב חדש. שינוי מהותי בחיים. אם אתם בתוך תהליך של שינוי טוטם התנין יאפשר לכם התמודדות ממקום של אומץ ונתינת אמון בלא נודע.

לתנין שיניים חזקות שנועדו להגנה והזנה. השתמשו בשיניים להרחיק את אלו שאינם רוצים בטובתכם. לימדו מהתנין, כיצד לנגוס בחיים ולחוש הנאה מהשפע שהיקום מציע לכם. אל תחששו להשתמש בעוצמתכם האישית כדי להתקדם ליעדים שברצונכם לכבוש.

איך לראות פיות 24/2/17

פיות הן ישויות טבע הקשורות ליער, לצמחים, ולארבעת היסודות בטבע.
רוצים ללמוד עליהן יותר? להפוך את האגדות למציאות, דרך חניכה וחוויה אישית?
אנו מזמינים אתכם לסדנא שכולה חיבור לישויות הטבע, הפרחים והעצים, בדרך השמאן.
מטרת הסדנה: ללמד טכניקות המאפשרות פתיחה אנרגטית, ריפוי דרך תרגול הקשר הישיר לישויות אלה.

פיה

מנחה: שי-אל נירן יהלום.
יום שישי, 24/02/2017, בין השעות 10:00- 13:00, יציאה ליער ממרכז מעוף מקודש בקרית טבעון.
ההרשמה לסדנא מראש בלבד, בטלפון 0722333824.

לפרטים נוספים על הפיות והחיבור אליהן בבלוג של שי-אל – מלכת הפיות.

 

חניכה לקסמים של אימא אדמה ולמתיקות הנשית

לפני כשבוע וחצי התרחש ארוע קסום במיוחד ועוצמתי, הסדנה שלי "קסם קלטי". סדנה בה העברתי לקבוצת נשים שכל אחת מהן קורנת בייחודיות נשית של כוח ויופי, שתי חניכות של חיבור לקסמים של אימא אדמה ולנשיות. ארוע קסום, כיוון שהן נפתחו בו למשהו חדש ואפשרו לקשר עם האדמה וישויות הקסם להיכנס לחייהן.

שתי החניכות נולדו מתוך חוויה מדהימה של חניכות שאני עברתי בטיול בנופי הטבע הפראי של אירלנד. הפוסט הזה מוקדש לחניכה השניה. חניכה לנשיות ופריון שאני חוויתי על גבעה מול האוקינוס האטלנטי שגליו מתנפצים ונשברים על סלעי החוף הטרשיים של האי הירוק הזה.

beehive2 beehive1

צריך להבין, שנשים רבות חוות את הנשיות כיום באופן שונה מהדרך בה חוו אותה נשים בעבר, אשר חיו מתוך חיבור לאמא אדמה ושהיה בטבע. החניכה לנשיות, שחוויתי במהלך הטיול שלנו בחצי האי דינגל, שבאזור קרי באירלנד, מול האוקיינוס וליד מבני אבן עתיקים, כיפתיים דמויי כוורות דבורים, אפשרה לי להיפתח לקסם ולכבד את קיומו בחיי. כדי לעבור את החניכה היה עלי לתת אמון ולהקשיב למסרים שקיבלתי ולאנרגיה שחשתי במקום הקסום הזה. על פי גרסה אחת בקתות האבן נוצרו במאה השמינית לספירה ונבנו על ידי נזירים שהגיעו למקום לצורך התבודדות. אני חשתי שהאנרגיה המיוחדת של האדמה במקום היא נשית במיוחד ובהחלט ייתכן שהיה זה דוקא מקום התבודדות והכנה לנשים שרצו להיכנס להריון או לקראת לידה. את החניכה שלי במקום, העבירו לי הפיות הן לימדו אותי שלב אחר שלב מה עלי לעשות כדי להכיל את האור של האדמה בתוכי כאשה.

מאז תהליך ה"התעוררות" שלי לפני כ 18 שנים, חוויתי חוויות "מיסטיות" רבות, הן בתהליכי המדיטציה שלי, במסעות השמאנים ובמפגשים עם ישויות הטבע. העבודה עם הפיות, גמדים וישויות טבע נוספות בטבע באנגליה ואירלנד הולידה חוויות וידע חדש שחשוב במיוחד עבורי, שאני ממשיכה ומעבירה לנשים וגברים המהלכים כיום על פני אימא אדמה בכוונה לעזור להם להבין באופן עמוק יותר את הטבע שסביבנו. לשם כך לא מספיק לשהות בטבע, צריך גם להיות קשובים ולהבין ולתת אמון במסרים.

נשים ניחנו ביכולת ליצור קסמים ולרפא. נשים וגברים שחיו קרוב לאמא אדמה למדו בעבר מהטבע ומבעלי החיים. אחת המורות הגדולות לריפוי ולעוצמה נשית היא דבורת הדבש.

לא במקרה נבנו הבקתות באירלנד בצורת כוורות דבורים. החניכה שהעברתי התקיימה תחת עץ האלה העתיקה, בהשראת מלכת הדבורים שהיוותה סמל לנשיות ופריון במצריים העתיקה, ביוון ובכרתים. הנשיות העתיקה קידשה את פוריות האשה ואת יכולתה לרפא ולהביא מתיקות לחיים, כמו דבורת הדבש. לכן, פעוטות רכות ממין נקבה כונו ביוון העתיקה "מליסה" (כמו צמח המרפא) שביוונית עתיקה פרושה דבורת הדבש- HONY BEE. המילה BEE באנגלית דומה מאוד למילה BE ומהדבורה אנו יכולים ללמוד על חיים מלאי שמחה מתוך נוכחות בכאן ועכשיו. צבעי הדבורה, צהוב ושחור חזקים ובולטים בשטח. הם גם צבעי אזהרה המלמדים על נוכחות מלאת עוצמה. ללא כל הסתרה. נוכחות מלאה בפיזי, יוצרת קסמים של מתיקות בחיינו. בכוורת הדבורים הפועלת כקהילה יש כל כך הרבה ריפוי, מהדונג והפרופוליס שהדבורים מייצרות ועד למתיקות ותכונות המרפא של הדבש.

beehive4 beehive3

ישנם מקומות על פני אימא אדמה שבהן ניתן לחוש אנרגיה נשית בעוצמה חזקה יותר מאשר במקומות אחרים. כזה היה מיקומם של הבקתות דמויות הכוורות בקרי שבאירלנד, גבעת התור בגלסטונברי שבאנגליה וגם המקום בו צומחת האלה העתיקה בחורש שבקרית טבעון.

*מי שרוצה ללמוד עוד על הדבורים מוזמן לקרוא את המאמר שלי על טוטם הדבורה.

מפגשי יער קסומים בנתיב הריפוי שבין האלון לאלה 26/10

המפגש הראשון- 21/9 יום השוויון ששי בבוקר
האל והאלה
מפגש של אהבה ביער למרגלות האלה האטלנטית העתיקה, במקום בו ערכו בתקופות קדומות טקסי פריון והודיה על שפע האדמה.
נקיים טקס לאיחוד פנימי ואיזון בין הזכרי לנקבי בתוכנו.

המפגש השני- 12/10
ישויות הטבע ביער
כיצד יוצרים קשר עם פיות, גמדים, דרקונים ועוד…..מפגש מלא קסם בו תוכלו להכיר את האיכויות הנסתרות של ישויות הטבע ביער וכיצד ליצור עימן קשר.

המפגש השלישי- 26/10
רפואת היער
ריפוי דרך חיבור ליער, לאדמה, תקשור עם עצים
היכולת לדבר עם הטבע מעוררת בנו את עומק האמונה ביכולתנו לשנות ולרפא את עצמנו.

מחיר כל מפגש 200 ₪.
לפרטים, צרו עמנו קשר, אורלי ויוסי

פיה - איור אורלי נירן יהלום

טוטם החיטה – אהבת האדמה

מאת שי-אל נירן יהלום

החל מהלילה השני של חג הפסח, ועד הלילה שלפני חג השבועות, בכל שנה, זוהי תקופת "ספירת העומר". שבעה שבועות שלמים, בסה"כ 49 יום, עם תומם אנו חוגגים את חג ה"שבועות".

בזמן בית המקדש, בתום ספירת העומר היו מביאים אל המקדש מנחת תבואה מיוחדת. את המנחה היו מניפים מעלה ומטה ולארבע רוחות השמים כדי להזכיר את נוכחות האלוהים בבריאה כולה. טקס זה מקביל לטקסים השמאניים, בהם אנו מתייחסים תמיד לארבעת הרוחות-צפון, דרום, מזרח ומערב ולעולמות התחתונים-השורשים שלנו, אימא אדמה האלה המזינה אותנו, העולמות העליונים-אבא שמיים המזין ושומר על אימא אדמה והעולמות המרכזיים ההוויה הפיזית ועולמות הטבע המקבילים למציאות שאנו חווים. בסה"כ שבעה כיוונים מקודשים.

כך ערכו טקסים העברים הקדומים, אבותינו ואלו שהגיעו לארץ ישראל, כנען.

שבעת השבועות הנספרים מפסח שהיה באותה תקופה ראש השנה העברית נועדו לתהליכים פנימיים של היטהרות התבוננות פנימית ועבודה על דפוסי התנהגות שליליים. זוהי תקופה של צמיחה והבשלה פנימית.

ספירת העומר עוסקת בתהליך הבשלת החיטה. בפסח החיטה עדיין ירוקה אך היא מבשילה עד חג השבועות והופכת זהובה. שבעה שבועות –הזמן שלוקח לחיטה להזהיב ולנו לנקות ולטהר את נשמתנו. זהו זמן קציר חיטים וגם סיום התהליך הפנימי הנדרש לשינוי.

החיטה ממיני הדגניים ונחשבת לאחד המזונות החשובים על פני אימא אדמה. במזרח התיכון שימש צמח החיטה כמזון בסיסי כבר מראשית ימי החקלאות בתקופה הניאוליתית, היא מוזכרת רבות בספר התנ"ך והראשונה מבין  שבעת המינים. שיבולי החיטה הטוטם המרכזי של חג השבועות הן אחד הטוטמים המאפיינים את ארצנו. מהו טוטם? הטבע הוא המורה הגדול.

חיטה

 הטוטם הוא מורה רוחני ממנו ניתן ללמוד על חיים של הרמוניה באזור בו הוא דומיננטי. כלומר, הטוטם יכול להיות,חיה, או צמח האופייניים למקום ומדריכים אותנו ילדי אימא אדמה כיצד לחיות ולשרוד בדרך הטובה ביותר. את זה הבינו העברים שחיו בארץ ישראל. חג השבועות הוא חג עברי קדום- שמאני במהותו. כן, העברים הקדומים חגגו את עוצמת האלה, והשפע שהאדמה מביאה לחיינו. הם היו עובדי אדמה וידעו לכבד אותה.לכן גם בחרו בשבעת המינים כטוטמים שלהם. מורים לחיים בארץ כנען.

מה אנו יכולים ללמוד מטוטם החיטה?

החיטה היא עשב. כל שיבולת מכילה בחלקה העליון שיבוליות הערוכות לסירוגין משני צדי ציר השיבולת הבנוי מפרקים. בכל שיבולית 2 עד 5 פרחים. פרי החיטה הוא גרגרי הזרעים, אשר אותם טוחנים לקמח המשמש לאפיה.העובדה שהפרי הוא גם הזרע מלמדת על הקשר בין פרות מעשי ידינו והשפעתם על הדורות הבאים. הילידים האמריקאים מלמדים שכל מעשה שאנו עושים משפיע על שבעת הדורות הבאים.

החיטה בנויה בצורה המבוססת  על אחדות השיבולת מלמדת שכולנו שווים. אין אף גרגיר שהוא מעל כולם. היא מלמדת אחדות ושוויון. זהו הידע השמאני הקדום המזמין את ילדי האדמה לשבט במעגל. במעגל כל גרגר, כמו כל חרוז בשרשרת שווה לזה נמצא לידו ותומך בו. עם זאת כל גרגר מוגדר בצורה ברורה בפני עצמו, זוהי הייחודיות של כל אחד מאתנו.

 בנוסף למי הגשמים, ניזונה החיטה בניגוד לשאר מיני הדגן ממי הקרקע, בזכות שורשיה המרובים. לכן,  המקום הנדרש לגידולי חיטה הוא מקום בו קר וגשום בזמן הגידול וחם ויבש בזמן הקציר. החיטה מלמדת את העברים שאם ברצונם לשרוד בארץ ישראל עליהם להעמיק את שורשיהם לתוך האדמה עליה הם יושבים, להיאחז בה ולהזין עצמם בעוצמה, באהבה וסבלנות הנדרשת ליצירת קשר בין עם לאדמתו.

בתוך האדמה טמון אור כמו בכל דבר על פני הפלנטה הזו. האור הוא המקור למה שאנחנו. אנחנו מלאים באור וכך גם כל מה שסביבנו. חיות, עצים, פרחים, אבנים והאדמה עצמה. צבעה הזהוב של השיבולת מביא לידי ביטוי את האור שטמון בתוך אימא אדמה. הזהב, האור, רוטט בתדר של שפע ומזכיר לנו שהחיים בהוויה הפיזית יכולים להיות מתוך חוויות של שפע ולא של מלחמה על ההישרדות היום יומית. בחג השבועות לאחר שבעה שבועות של תהליך פנימי אנו בשלים להכיל את האור ולהקרין החוצה לעולם את הייחודיות שלנו. המספר 7 הוא מספר מקודש המסמל את שבע הצ'קרות –מרכזי האנרגיה שבגופנו. כל תהליך של התפתחות מתחיל מצ'קרת הבסיס ועולה מצ'קרה לצ'קרה עד לשחרור  החוויה דרך צ'קרת הכתר. בתקופת ספירת העומר אנו חווים תהליך של ניקוי החוויות הישנות בעוצמה של שבע בריבוע. כל שבוע הוא תהליך כפול שבעה שבועות. ואז מה שנשאר הוא האור הטהור הקורן מאתנו כמו זהב השיבולים.

בחג השבועות חג מתן תורה  קיבלו בני ישראל –העברים את שני לוחות הברית. זוהי הברית שבין הזכר לנקבה בתוכנו. העברים הקדומים למדו וחיו את ההבנה שהאל והאלה הם ניגודים משלימים והחיבור בניהם פירושו חיים של הרמוניה. לוחות הברית ניתנו בזוג המסמל את האחדות בין ימין לשמאל, בין הזכרי לנקבי. כיוון שהתורה אינה מסמלת את האל בלבד אלא את האלוהות, המסתורין הגדול. ועשרת הדיברות מביאות לידי ביטוי את חוקי היקום. לחיים של איזון על פני הפלנטה הזו שהיא דואלית במהותה. תורה – מהמילה תור. התור- היונה הבוגרת מסמל בזוגיות המונוגמית ובקשר החזק בין התור הזכר לנקבה את הזיווג המושלם. אני ה' אלוהיך פירושו שהאלוהות נמצאת בתוכנו וכל אחד ואחת מאתנו הוא הבורא. לצורך בריאה נדרשים תמיד אל ואלה ואלו הם –אלוהים.

טוטם היגואר

מאת: אורלי נירן יהלום

סגולת היגואר היא יושרה וחיים ללא רבב. היגואר ממשפחת החתולים הוא ללא ספק אחד החתולים הגדולים והחזקים במיוחד. מקום המחיה המועדף עליו הוא יערות הגשם הטרופיים בדרום ומרכז אמריקה  ואזורי ביצות סבוכים. היגואר נמשך למקומות בהם יש מים וצמחיה סבוכה. רוב המקומות בהם חי היגואר קשים לגישה ולכן קשה לעקוב אחרי מספר הפריטים הקיימים.
גמישות, הדרת מלכות, עוצמה וביטחון עצמי. היגואר הוא ללא ספק מלך.
מסתורין והתגנבות הן מילות מפתח כשמדובר ביגואר כמו גם כשרון צייד ייחודי. היגואר הוא צייד מצוין, חזק רב עוצמה ונשיכתו חזקה במיוחד.  היגואר תמיד מתקיף מאחור וכשהוא על קורבנו שיניו ננעצות בעוצמה בעצמות הגולגולת בין האוזניים ומביאות לנזק מיידי שאינו מאפשר כל בריחה או התחמקות.
בהחלט טורף נחוש. אם כן מהו הקשר ליושרה וחיים ללא רבב?
היגואר הוא טורף, הוא אינו מתיימר להיות דבר אחר. כטורף הוא גורם למוות מיידי מתוך חמלה  ופועל ממקום של עוצמה וכוח. הוא מודע לכוחו, לעוצמתו ואינו מסתיר אותם. אך עם זאת פועל ממקום של חמלה וניקיון לבב.

כאשר היגואר פוסע ביער, כולו הקשבה. היגואר חש את היער בכל חושיו. הוא מריח, רואה, שומע, חש וחי את היער בכל גופו. רגישותו לסביבה גדולה במיוחד. הוא רואה ואינו נראה, שומע את מה שכמעט ואינו נשמע ויודע כיצד להגיב באופן מיידי. אנשי היגואר רגישים מאוד ואינטואיטיביים. זהו טוטם עתיק המחבר לידע קדום ועוצמות האנרגיה הנשית הקיימת על פני אימא אדמה. הופעת היגואר כמדריך נשמה מבשרת על מציאת הכוחות והעוצמה הפנימית לצורך שיקום מטראומות ואיחוי שברי חיים.  אנשי היגואר הם שורדים שעברו דברים לא קלים וחושלו באש. אם השמיע היגואר את שאגתו בחלומותיכם זהו זמן להיות קשובים לשקט ולקסמים של הבריאה ההולכים ומתגלים אל מול עינכם. אנשי יגואר אמיתיים מכירים את הסבל וליבם מלא חמלה לאלו הטועים עדיין בדרך. הם מכירים בעוצמתם ונמצאים שם כדי לתמוך ולעזור מתוך הבנה שאין איש שיכול להגיע ולתפוס את מקומם שנרכש בדם יזע ודמעות. כל שערה בגופם יודעת את אמיתות החיים.
פרוותו היפהפייה המנומרת של היגואר, רומזת על יכולת הסוואה בין צללי היער והמסתורין העוטף חיה מדהימה זו. צבעי הפרווה שחור זהוב מביאים לידי ביטוי את האיזון הפנימי המושלם בין אור וחושך בתוכנו וביקום הסובב אותנו. סגולת אנשי היגואר היא איזון  הקשור בגמישות נפשית ורוחנית המאפשרת להם לחוות את מעמקי הפחד ולצאת משם ללא כל פגע.
שמאנים אינדיאנים יצרו טקסים ייחודיים כדי למשוך אליהם את סגולת היגואר ואומץ ליבו. מבחן עוצמתו של  היגואר בהשלת האגו. היגואר טהור, הוא טבעי, צנוע ועוצמתי כאחד. היגואר נושא את החוכמה העתיקה המכילה עוצמה אין סופית כיצד לעבור דרך  הפחדים  של דחייה, בגידה או השפלה. זוהי סגולה שמעטים מצליחים להגשימה באופן מלא גם בין אנשי היגואר.
מי שניחן ביגואר כמדריך נשמה חייב לבדוק עצמו היטב ולהיות ערני לאגו ושימוש בכוחו לשררה.
היגואר פועל ומקבל החלטות בדרך הלב. היגואר מתחיל לאכול את טרפו מאזור החזה תמיד יאכל ראשית את הלב והראות. סגולת היגואר כרוכה בחיבור מהותי ללב.

סגולת היגואר מלמדת אותנו ללכת ללא מורא בדרך הלב. לצוד בדיוק את מה שנחוץ לנו לצורך מחייה ולכבד את החלשים מאתנו ואלו הנתונים למרותנו. יגואר כחיית טוטם דורש מאתנו את עוצמת ההנהגה והמלכותיות וכשמדובר במלך אין הנחות. אנשי היגואר נדרשים לקבל החלטות לא פשוטות ולעמוד מאחוריהן בכבוד.  היגואר נוהג לשוטט לבדו בדרך כלל באזור המחיה שבחר לו. אנשים אלו מוצאים עצמם לא פעם בודדים בפסגה מתוך בחירה. הם יכולים להיות חברותיים אך במנהיגות תמיד יקבלו את החלטותיהם לבד בנחישות ותעוזה. בעבודה הם פועלים ביעילות ובעקביות להשגת מטרותיהם.

תכונה אחרת המאפיינת את אנשי היגואר היא מיניות, חושניות והנאה ממגע. כל החתולים נהנים מליטופים ומגע. היגוארים שבדרך כלל נעים לבד מתאחדים לצורך הזדווגות. לאחר ההמלטה נקבת היגואר לא מאפשרת לזכרים או זרים באופן כללי לשהות באזור המחיה שלה ובקרבת הגורים. נשים שסגולת היגואר מלווה אותן תעדפנה לגדל את ילדיהן לבד וללא התערבות בן זוגן. נשות היגואר חייבות לקבל את החלטותיהן בנושא הילדים לבד. גבר שלא יכבד איכות זו ימצא עצמו מורחק.

אם אתם מחפשים אנשי יגואר אמיתיים בסביבתכם מילות המפתח שצריכות להנחות אתכם הן מנהיגות וצניעות.
בתרבות המאיה היה היגואר סמל לטוהר עוצמה והתעלות. היגואר היה חיית הטוטם של אל השמיים ופיקח על ניקיון ליבם של הכוהנים. כוהני המאיה המושחתים שרצו לסגל לעצמם את כוחו של חתול עוצמתי זה נהגו להעלות אנשים לקורבן ולהוציא את ליבם מתוך מחשבה שהם נוהגים כמו היגואר. מעריכים שאחת הסיבות להיעלמותה של תרבות זו, היא האכזריות הרבה ושחיתותם של הכוהנים ומנהיגי המאיה שנהו אחר העוצמה ושכחו את היושרה של היגואר.

חכמת היגואר מלמדת אותנו לחיות באופן המלא ביותר בהוויה הפיזית. אין ביגואר כל התייפייפות רוחנית חסרת תוחלת של גורו או מורה סגפני. היגואר מורה דרך מעצם הבנתו את הנאות החיים והקשר ההדוק בין כל הקיים בין עולמות עליונים להגשמה בחיים הפיזיים על פני אימא אדמה.
זוהי מלכות אמת. לא תמצאו בין אנשי היגואר נזירים או מסתגפים כי הם מבינים את המסכות שנועדו להסתיר קושי באינטימיות ובריחה מהמציאות. לא תמצאו ביניהם גם כאלו שימכרו עצמם בעבור הנאות החיים. אם מדובר אכן במלך, אדם זה ידע היטב להתמודד עם פיתויים. בכל מיקרה מבטיח היגואר כמלווה ומדריך, חיבור לעוצמה הפנימית, החזרת הכוחות האבודים והגנה.

טוטם הטווס

יופי ומיסטיקה השזורים זה בזה

מאת: אורלי נירן יהלום

הטווס הוא עוף יפהפה ממשפחת הפסיונים, סמל ליופי  נשגב המפיץ הוד והדר.  גווני גופו של הטווס עזים ובוהקים ונוצות הזנב המפוארות של זכרי הטווס שובות לב ועין.
זנבו של הטווס עצום ביחס לגופו. אורך גופו של הטווס כמטר ואף מניפת נוצותיו מגיעה בערך לאורך זה. כאשר הזנב פתוח כמניפה חושף צבעוניות עזה ועשרות עיניים המתבוננות בנו התחושה שאנו מקבלים היא של ראוותנות ועוצמה. זוהי סגולת הטווס. מלכותיות, עושר וראוותנות. הפגנת השפע והעוצמה. המושג צניעות אינו קיים כאשר מדובר בסגולת הריפוי של עוף מדהים זה.
הטווס מלמד אותנו להראות לעולם את יופיינו הפנימי והחיצוני ולא להסתיר דבר. ההפך, להעיז ולהכריז: אני מודע למתנות שהאל העניק לי ומשתף בהן את העולם כדי שכולם ייהנו מהיופי.
הטווס מלמד אותנו להקרין כבוד וחן.

מניפת הנוצות של הטווס מגיעה לגמר התפתחותה כאשר הטווס בן שלוש שנים. דבר זה יכול להעיד על אלו שהטווס מלווה אותם כחיית טוטם שפרוייקטים חדשים בחייהם יבשילו ויניבו פרות כעבור שלוש שנים.
כאשר הטווס מופיע כמורה רוחני זהו סימן לצורך בחיזוק ההערכה העצמית. הפגנת נוכחות פנימית דרך מלכותיות והפגנת עוצמה חיצונית דרך לבוש מושקע ומושך תשומת לב. הטווס מעורר בנו את המודעות לכוחו של הצבע בחיינו כאלמנט מרפא וללבוש ותכשיטים  ככלים ייצוגיים לבניית הדימוי הנכון עבורנו. אנשי הטווס מודעים לגופם ומקבלים אותו ויודעים כיצד להיראות מושכים. הם מודעים ליופי ולקסם האישי שהם מקרינים.

מקור הטווס בהודו. בארץ זו סוגדים לטווס הוא מסמל את עוצמת הכוח הנשי דרך חיבור למוות ולידה מחדש ואף נבחר לציפור הלאומית.
בתרבויות רבות נחשב הטווס לחיה מקודשת. במצריים העתיקה סימל הטווס תבונה חזון וראיית הנסתר. החיבור החזק למיסטיקה הוא ללא ספק אחד המאפיינים של אנשי הטווס כמו גם החיבור למצריים העתיקה ליידע  ולריפוי המקודש שטמונים עד היום בעמקי הפירמידות.
קרוב לוודאי שאנשים אלו חוו לפחות גלגול חיים אחד במצריים העתיקה.

אנשי הטווס אצילים ועדיני נפש. במיתולוגיה היוונית מופע הטווס כחיה המלווה את הרה מלכת האולימפוס, האלה האצילית העונדת כתר מלכות לראשה. ביצירות אומנות מהתקופה ההלניסטית מתוארת הרה על כרכרה רתומה לטווסים אשר סימלו גאווה ויופי. האלה הרה היא אלת האימהות הפריון ומוות ולידה. עוצמתה בסגולת הנשיות שלה.
ריבוי ה"עיניים על זנבו של הטווס מקורו על פי המיתולוגיה היוונית בארגוס שומר ראשה של הרה אשר היה בעל 100 עיניים שחלקן היו פתוחות גם כאשר ישן. אחרי שנהרג ארגוס בידי הרמס הנציחה אותו הרה על זנב הטווס בדמות עיניים רבות. "עיני" הטווס מעידות על סגולת הראיה הפנימית והחיצונית אצל אלו שהטווס הוא בן לווייתם. אנשים אלו מושפעים מאוד ממראה עיניהם. נמשכים ליופי,צבע ואסתטיקה. הם בעלי ידע פנימי המנחה אותם כיצד לעבוד עם סמלים וצבעים כדי למשוך אליהם אנשים. כמו כן, הם רגישים מאוד ובעלי "עיניים בגב". בעלי אינטואיציה חזקה ויכולת לראות לתוך העבר, ההווה והעתיד. מה שמחבר אותם אינטואיטיבית להבנת נצחיותה של הנשמה ומושג האלמוות. כמו גם תחיה מחדש. בתרבויות רבות מזוהה הטווס עם הפניקס עוף החול האגדי.

טווס

הטווס הוא אוכל כל וניזון מזוחלים קטנים ואף נחשים, זרעים וחרקים. טווסים החיים על גדות נחלים ניזונים גם מדגים קטנים. הטווסים מעדיפים תזונה המבוססת על ירקות וצמחים אשר סיביהם עוזרים בתהליך העיכול. אלו שהטווס מורה דרך עבורם עדיף יעשו אם לא ירבו באכילת בשר.
הטווס ההודי מסוגל לעוף למרות זנבו הארוך ולא פעם בוחר לנוח או לישון במשך הלילה על ענפי עצים מקום בו הוא חש מוגן מטורפים. עם זאת רוב הזמן יעדיף לצעוד על הקרקע, לכן כדאי לאנשי הטווס לשים לב לכפות רגליהם ולטפחן ואת הקשר בינם ובין האדמה.מומלץ במיוחד עבורם ללכת יחפים ולחוש את המגע עם הקרקע. כמו כן טיפולי רפלקסולוגיה מתאימים להם במיוחד.

צווארו של הטווס ארוך וצבעו כחול נחושתי בוהק. כל מי שרואה עצמו מחובר לחיה זו צריך להיות מודע לצ'קרת הגרון שלו ולביטוי החופש האישי. הצבע הכחול מסמל את השמיים, את חופש המחשבה והתעוזה. הגרון הוא מקום הנקשר לחופש הביטוי שלנו. החופש להיות אנו עצמנו ללא הסתרות ללא רצון לרצות. עם זאת כיוון שקולו של הטווס צורם לאוזן, לא פעם החופש עבור אנשי הטווס בא לידי ביטוי דווקא בעשייה ובנוכחות, כלומר בצורת הלבוש באורח החיים ובבחירות לדרך חיים ייחודית.
אם הפציע בעל חיים יפהפה זה בחייכם כמלווה ומדריך נשמה מובטח לכם כי השחר ממתין לעלות
ומצפה לכם התחלה חדשה מעבר לפינה. טוטם הטווס תמיד מביא הבטחה ללידה מחודשת וחיים מלאי צבע, מעוף והגשמה.

טוטם הצב

צב-לנות

מאת: אורלי נירן יהלום

טוטם הצב מחבר אותנו ליסוד האדמה. הצב אינו זריז או בעל מעוף וברק אלא איטי, יציב, ומייצג תהליכים של קצב, התפתחות והבשלה. תהליכים אלו הם מהות ההוויה הפיזית.
כאשר מדובר בהבשלה של פרי, הריון, או כל תהליך אחר הנדרש ליצירה, למושג זמן יש חשיבות רבה. אנו יודעים שלהריון נדרשים תשעה חודשים והמושג "INSTANT” או קיצור תהליכים אינו בר תוקף במקרה זה. בתרבויות רבות התקשר הצב לאנרגיות הנשיות, למיניות הנשית, מחזור האישה והעיבור. הוא מסמל פוריות ושפע. מחזוריות של נתינה וקבלה ואת אנרגיות ההישרדות והיציבות של צ'קרת הבסיס. הילידים האמריקנים מאמינים שהצב מסמל את אימא אדמה, את מהות האם הראשונית. ישנם מיתוסים ואגדות הקושרים את הצב לבריאת העולם, ישנן אגדות המספרות שהעולם נברא על גבו של צב ענק הנושא את אימא אדמה על שריונו.
במזרח הרחוק מהווה הצב סמל לסבלנות, סובלנות לזולת וטוב לב.
סגולת הצב היא שפע הנובע מסבלנות והבנת חוקי ההוויה הפיזית. בחברה אשר טבעה את המשפט "זמן שווה כסף", מביא טוטם הצב איכויות המחברות לחיים בקצב בריא ומאוזן שנדרש לנו כאוויר לנשימה. הצב נע באיטיות כאילו הזמן נתון ברשותו, והוא מורה נפלא לתהליכים של קרקוע,סבלנות והתקדמות עקבית המביאה לתוצאות של שפע והגשמה.

צב מים

הצב מייצג שפע כיוון שהצבה פורייה מאוד ומטילה כמות עצומה של ביצים. הצבה טומנת את ביציה בחול, היא משאירה אותן לחסדיה של השמש החמימה והמלטפת שתחממם ותדאג להן עד לבקיעה. איכות זו מלמדת אותנו לתת אמון שרעיונותינו זוכים לדאגה והזנה מהיקום התומך בנו ויום אחד הם יתגשמו לאחר תקופת הדגירה והפיתוח הפנימי, בדיוק בזמן הנכון עבורנו.
הצב הוא חיה עתיקה. ישנם צבים החיים במים (בעלי שריון רך) וישנם החיים על האדמה.
הצב איטי על היבשה אך מהיר בתוך יסוד המים המסמל גם את עולם הרגש.
הצב נושא את ביתו על גבו, איכות זו מרמזת על הקשר החזק לבית, לאדמה עליה גדלנו וצורך ביציבות של בית ומשפחה. קיומו של הבית על הגב מלמד כי לאנשי הצב צורך לשמור ולכבד את גבולותיהם וכן אלו של האחרים. השריון ילמד אתכם להגן על עצמכם מבחינה רוחנית, הגנה בלתי אלימה, מתוך עיקשות והיאחזות במה שאתם מכבדים ומאמינים בו.
אנשי הצב צריכים לשים לב ולפתח בעצמם ערנות למתרחש סביבם בכאן ועכשיו, להשתמש באינטואיציה ובחושים הן ברמה הפיזית והן ברמה הרוחנית, להיות קשובים למצבם של הקרובים אליהם ולמסרים הנשמעים סביב ולהשתמש בכושר ההבחנה האישי כדי לזהות כיצד להתמודד עם המצב הנתון בחייהם.
צב שהתהפך על גבו מסוגל לשוב ולהתהפך באמצעות שימוש בשרירי הראש והצוואר. תכונה זו מלמדת אתכם להישאר במצבים של קושי או משבר מחוברים למרכז, מקורקעים ולהשתמש בראש ובהיגיון כדי לפתור דברים דרך תקשורת ובדרכי נועם.

חילוף החומרים האיטי של הצבים צריך לעורר באנשי הצב את תשומת הלב לעומס וללחץ בחייהם. האם הם מקדישים מספיק זמן לעצמם וקשובים לקצב הפנימי? האם הם נותנים מספיק זמן לרעיונותיהם להבשיל לפני שהם מוציאים אותם החוצה?
הצב מזכיר לנו שהגשמה של חלומות ורעיונות רוחניים דורשת שתי רגליים על הקרקע , מעשיות, תשומת לב לפרטים ועקביות.

טוטם הצב מבקש מכם לכבד את האנרגיות היצירתיות שבתוככם, להכיר בתמיכתה התמידית של אימא אדמה ולבקש את עזרתה. כאשר אתם במצוקה כלכלית, בתוך פרוייקט שדורש משאבי נפש, התמדה וסבלנות או כאשר קיים קושי להביא ילדים לעולם, זהו זמן לקרוא לטוטם הצב לעזרתכם. זכרו שהוא נע לאט אך כאשר הוא מגיע השפע מובטח.

טוטם הלוטרה

עוצמת הנשיות וקבלת התורה

מאת: אורלי נירן יהלום

חג שבועות הוא חג מתן תורה. החג בו ניתנה התורה לבני ישראל. בעיני הוא ביטוי למהות הנשית במלוא תפארתה. כדי לקבל את תורת משה עלינו ללמוד להכיל ולקבל לתוכנו את הידע. החג מכונה "מתן תורה" אך מהותו היא בעצם הקבלה וההכלה.
גם מנהגי החג: הבאת הביכורים, קריאת "מגילת רות" ומאכלי החלב מסמלים את האיכות הנשית החוברת לעוצמה פנימית והזנה. זהו חגה של אימא אדמה. חג חקלאי המביע הודיה לאימא אדמה על השפע שהיא נותנת לנו. חגיגת השפע של ההמלטות בדיר וברפת, ומגוון הירקות ופרות הקיץ.
התורה היא מפת דרכים, עשרת הדיברות, הן חוקים לחיים מאוזנים בדרך האדומה-דרך ההוויה הפיזית על פני אימא אדמה.

הלוטרה היא סמל הנשיות, סגולת האישה הרכה, גמישה, זורמת, מלאת צחוק ומשחק.
יונק קטן זה, בעל פרווה סמיכה וקצרה בצבע חום, גחון אפור ובהיר עם חוטם מאורך וכהה, מייצג איכות של עליזות ויכולת לחלוק בשפע ובהנאות החיים, ללא שיפוטיות, כעס או רגשות טינה. ללא קנאה ורגשות נקם. אם יש חיה ממנה אנו יכולים ללמוד כיצד להפוך את חיינו למלאי שמחה ואת ארצנו לארץ זבת חלב ודבש הרי זו הלוטרה. הלוטרות חיות בסמוך למים מתוקים. ליד נהרות.
הקשר של הלוטרה למים מחבר אותה לאיכויות יצירתיות, דמיון, ושמחה. משהו המזכיר שובבות של פיות. היא מזכירה לנו שהחיים מהנים הרבה יותר כשאנו נוקטים בגישה הנכונה וזוכרים לשלב הנאה בעבודה ולקחת פסקי זמן לחקירה ושעשוע.

בארץ ניתן למצוא כיום לוטרות באזור תפוצה מצומצם – מקווי מים בעמק בית שאן, עמק חרוד, עמק החולה, הכינרת ורמת הגולן ובנהר הירדן. בעבר חיו לוטרות בנחלים רבים בארץ, אך כיום כתוצאה ממצב הנחלים וייחסן המחפיר של הרשויות למקורות המים הטבעיים, נמצאות הלוטרות בסכנת הכחדה וזהו מצב סמלי לארץ שמשקיעה את מיטב הונה במלחמה ובהיבטים המביאים לידי ביטוי את האנרגיה הגברית האגרסיבית יותר. המים הם סמל עתיק לכוחות הריפוי, הפוריות ועוצמת היצירה הנשית. הלוטרה נעה במים בזריזות, תנועותיה אלגנטיות ומלאות חן. היא שולטת ביסוד המים (הרגש) כאקרובטית מיומנת.

עבור הילידים האמריקנים מהווה הלוטרה סמל לריפוי ולכן שקיקי הריפוי בהם נהגו המרפאים לאסוף צמחי מרפא ואביזרי ריפוי שונים נתפרו בדרך כלל מפרוות הלוטרה.
מהות הלוטרה היא זרימה. זהו מצב של חיים ללא חסימות המביאות למחלה.
ההיפך מהמילה מחלה נמצא בחלימה. הלוטרה היא ביטוי להבנה שחיינו כאן הם חלום.
לכל מצב תקוע, לכל טראומה יש מזור ופתרון.
איכות זו בדיוק באה לידי ביטוי בסיפורן של רות ונעמי, במגילת רות. שתיהן עברו אסונות. רות שכלה את בעלה והפכה אלמנה ונעמי שכלה את בעלה ושני בניה. הן נותרו עריריות וללא כל רכוש. למרות זאת, הן "זרמו" עם השינוי והחליטו לחזור לארץ יהודה לבית לחם. נעמי היא זו שעודדה את רות לפתות את בועז ולהשתמש במיניותה.
אותה מיניות שבהמשך הביאה ללידת עובד, סבו של דוד המלך.
זהו עוד היבט של הלוטרה – קבלת המיניות הנשית. ללא מניפולציות וללא בושה אלא מתוך הנאה ושימחת חיים. הפרוש הדורש מנשים דתיות להסתיר את האותנטיות שלהן מאחורי בגדים ופאות הוא דוגמא נוספת לשלטון החוק הדתי הגברי הקר והמסרס את היבטי החיים הטבעיים. נראה שהתורה נכבשה על ידי הצד הגברי ביד רמה.
לא נשאר כמעט זכר להיבטים שקישרו בין חגי ישראל וטקסי טבע, המופיעים גם אצל האינדיאנים וגם בתרבויות הפגניות. עלינו לזכור שעם ישראל היה עם עובד אדמה וחגינו הם חגים חקלאיים הקשורים בלבנה המלאה, ובעונות השנה. חגי הלל לאימא אדמה על פריון ושפע. כמו בכל תרבות שחיה ושגשגה מתוך ריקוד והנאה מלאה מהטבע.
זהו חג השבועות חג של הכלת האור האלוהי, אור שמתגשם גם בזהב השיבולים וקציר החיטים. ממתנותיה של אימא אדמה.