תגית: פירוש חלומות

פתרון חלומות – פירוש חלומות

מאת: אורלי נירן-יהלום

אינני מסוגלת לדמיין חיים ללא שנת חלום, המעשירה את חיי במסרים והבנות לגבי המתרחש בחיי ביום יום, או ללא חלימה בהקיץ ויציאה למסעות שאמאניים בעולמות מקבילים, לצורך ריפוי וקבלת תשובות. הקשר המופלא שנוצר ומתפתח עם בני הברית שעוזרים לי ומכוונים ברב חוכמה, מאיר את חיי. ישויות של אור ועולמות עליונים, ישויות הטבע (פיות, גמדים ושדונים) וישויות העולמות התחתונים המלאות בהוד ועוצמה אדירה. לכולם מקום בחיי.
חלימה בעיניי, פירושה לחיות חיים מלאים. חיות אמיתית מתוך חבור שלם לכל ההיבטים של העצמי.
לחוויית החלימה הצלולה מקום מרכזי בהתפתחותי הרוחנית. היא מהווה את המקור לנקודת המבט שלי על השתקפויות המציאות.
ניסיון החיים האישי, לימד אותי שחלימה צלולה יכולה להופיע בחיינו בצורות שונות. הן בשינה, הן בחלימה בהקיץ והן דרך מסעות שאמאניים.

סגולת החלימה טבועה בכל אחד מאתנו מעצם היותנו אנרגיה. יכולת זו, צומחת ומתפתחת בנו באמצעות שימוש במחשבה ובדמיון.
בספרו "אומנות החלימה" מספר קרלוס קסטנדה על מורו דון חואן ומצטט אותו: "כל דבר הוא אנרגיה, לבד מאנרגיה אין שום דבר כלל…."
דון חואן מורה לתלמידו דרך חדשה של תפישת המציאות. כאשר אנו מבינים את המציאות היומיומית שלנו כמבנים אנרגטיים ולא מתוך דפוסי החשיבה התבניתיים על פיהם חונכנו לראות אותה, אנו מסוגלים לתפוש שגם החלומות שלנו הם מבנים אנרגטיים שאנו יוצרים.
מתוך כך אנו מבינים שאנו יוצרים את המציאות שלנו.
קרלוס קסטנדה מציג בספריו יידע ששאב ממקורות שונים לצד חוויותיו ודמיונו האישי.

טאישה אבלר חניכה נוספת בקבוצתו של דון חואן מתארת בספרה "מעבר המכשפים" את חוויותיה בתהליך החלימה השאמאנית כמצב של שינוי תודעה מוחלט.
….שמעתי צליל חד גוני מאחורי העורף שלי וראיתי שהפתח גדל. רציתי לזחול פנימה, להידחק דרכו ולהיעלם, חוויתי בתוכי בחישה נמרצת, המודעות שלי החלה לנוע לאורך הקו בקודקוד הראש והחליקה דרך הפתח.
חשתי כאילו אני נמצאת בתוך מערה ענקית……".
תיאוריו של קרלוס קסטנדה בספר "אומנות החלימה" ותיאוריה של טאישה אבלר בספר "מעבר המכשפים", מרתקים, אך עלינו לזכור שהם מבטאים למעשה את עולמם הפנימי. קל לי להתחבר ליידע שמציג קרלוס קסטנדה בספריו אך קשה לי להתחבר לעולמו הפנימי ההזוי והדרמתי. חלימה נובעת מהמקומות האינטימיים ביותר בנפש האדם וקשורה ליחסי האדם עם עצמו ועם סביבתו. חלימה נובעת מתוך האיזון, או חוסר האיזון הנפשי של האדם החווה אותה. לשמחתי, קראתי את ספריהם של קרלוס קסטנדה וטאישה אבלר לאחר שהתנסיתי בעצמי בחוויות רבות של חלימה, מסעות של יצאה מהגוף, התכווצות של גופי והתרחבות וחלימה בהירה. ניסיון זה, עזר לי להבין את חוויותיהם ולראותן בפרספקטיבה הנכונה, כלומר בפחות דרמתיות.

לעומתם, קייטלין מתיוס מספרת בספרה "לשיר את הנשמה הביתה" על התפתחותה דרך חלימה או כניסה למערה הפנימית, באופן שונה: "כשהייתי ילדה קטנה, תפרה לי אמי שמיכה צבעונית גדולה מריבועי צמר. עד מהרה הייתה שמיכה זו לחברתי הטובה ביותר….אך המיוחד מכל, היא הייתה המערה שלי.
….בחשכת המערה שלי פגשתי ישויות רבות שבאו לשחק אתי. בדרך כלל הן ספרו לי סיפורים ולימדו אותי דברים על היקום…
מאגר הקסם והשמחה הבלתי נדלה שהוענק לי מידי בוני הצורות שלי. דרך ההתקשרות שלהם הייתה מהירה וסמויה, והם דברו הישר אל נשמתי." החוויה שמתארת קייטלין היא דוגמא לחלימה בהקיץ.
כשאמאנית המתרגלת את אומנות החלימה דרך קבע אני יכולה לומר שזה הדבר ששינה באופן מוחלט את תודעתי ופתח לפני שערים לעולמות המקבילים, שכולנו נוגעים בם בחטף לרב מבלי להיות מודעים. עם זאת אני מדגישה שהחיבור לאדמה ותפישת עולם החלום בפרופורציות הנכונות תמיד שמרו עלי. מעולם לא המלצתי לתלמידי להשתמש בסמי הזיה לצורך חלימה או פיתוח המודעות, כיוון שמניסיוני האישי ניתן להגיע לחוויות מדהימות של שינוי בתודעה ובתפישת המציאות בהדרגה, כל אדם על פי הקצב הפנימי הנכון לו ובאמצעות כניסה למערה הפנימית.
המערה מייצגת את הרחם של אימא אדמה – אפלת המסתורין, בו נטמנים זרעים של מחשבות ורגשות, מהם, נולדים כל הרעיונות המוגשמים על פני פלנטה יפהפייה זו. הכניסה למערה מסמלת את ההתכנסות פנימה לצורך חיבור לתודעה בהירה.

הדוב- נושא תדר של הילינג ומייצג איכות של חלימה. הדובים מתכנסים בחורף לשינה ארוכה במערה, באמצעות החלימה הם מסיטים את הוילאות בין עולם היומיום והנסתר. בתוך חשכת המערה, הם מקבלים מסרים של ריפוי ורעיונות חדשים של יצירה. על פי הידע השאמאני, הדוב הוא המרפא והמתקשר. שתי סגולות הנובעות מיכולת ראיית הנסתר ועין שלישית פתוחה ומאוזנת.
חלימה שאמאנית פירושה תמיד- יצירת מציאות מודעת.
השאמאן מודע לכל פרט המתרחש בחלום ויודע כיצד לתרגמו.

בחלום צלול, החולם מודע לתהליך החלימה בדומה לחלימה שאמאנית.

הדבר המאפיין חלימה שאמאנית, הוא המסע השמאני. השאמאנים יוצאים לבקש עזרה מישויות בעולמות המקבילים, זהו המעוף המקודש של הנשמה שהיא בעצם חסרת גבולות פיזיים.
השאמאן לעולם אינו יוצא לבדו למסע. אנו יוצאים למסע תמיד עם החיה המלווה אותנו במסעות. היא מגינה עלינו ומכוונת אותנו. חיה זו היא "בת ברית". האמון שלנו בבני הברית שלנו במסע השאמאני ובעצם גם בחיי היום יום הוא עורק החיים התומך בנו ומנתב את חיינו.
על פי קייטלין מתיוס: "יציאה למסע אינה שונה בהרבה מחלום בהיר שבו החולם מסוגל לנהל
מערכת יחסים אינטראקטיביים עם החלום, ולא רק לשמש כצופה סביל במאורעות."
השאמאן יוצא למסע תמיד לצורך מטרה מוגדרת.

חלימה צלולה – היכולת לכוון חלומות ולשלוט באופן מודע על האירועים המתרחשים בהם. זהו מצב של צלילות ובהירות הן במצב של עירות והן בשעת השינה. כאשר אנו חולמים חלום צלול, בשלב של שנת R.E.M., שנת חלום, קיימת אפשרות להתפתחות המודעות והעצמה אישית. חלימה צלולה המלווה בתהליכי מודעות עמוקים, יכולה להעלות את רמת המודעות שלנו באופן משמעותי.
כלב הים- נושא סגולה של יכולת לעבור דרך רגשות, הגנה בעת התרחשות שינויים, וחלומות צלולים. חלימה צלולה נובעת מיכולתנו להישאר צלולים בכל מצב ולזכור מי אנחנו. איכות מדהימה זו של כלב הים באה לידי ביטוי בסיפור האגדה "עור כלב הים, עור הנשמה". המציין את השיבה הביתה והחיבור לזהות הפנימית שהודחקה. החיבור לפרווה שעוטפת, מחממת ומגינה על נשמתנו. הפרווה כמו העור היא גבולה הפיזי של החיה. גבולות קשורים לגיבוש הזהות האישית ובהירות מחשבה. שוב, איכויות אילו נובעות מתפקוד מאוזן של מקלעת השמש והעין השלישית. בספר "רצות עם זאבים" מציינת קלריסה פינקולה אסטס שאגדת עור כלב הים מסופרת בכל העולם משום היותה ארכיטיפ הקשור ליידע קדום על הנשמה. הספור מספר על האינסטינקטים המנחים אותנו בדרך החיבור אל העצמי.
אנו זקוקים לאינסטינקטים שלנו ולצלילות המחשבה ביום יום וגם במסעותינו בעולם החלום.

אומנות החלימה מכילה מספר רבדים המלמדים אותנו על חלימה בהירה (חלימה צלולה).
1.    קבלת חזיונות וניבוי העתיד. (תהליך הנובע משנת חלום, חלימה בהקיץ או מסע שאמאני.)
2.    הבנה ועיכול של חוויות היום יום להשגת רמת מודעות גבוהה יותר.
3.    הכרה וזיהוי של העצמי החולם.
4.    שליטה בתהליך החלום.
5.    התבוננות ב"חלום" מבחוץ- כלומר צפייה על עצמנו חולמים.

קבלת חזיונות וניבוי העתיד
קבלת חזיונות וניבוי העתיד, אינטואיציה חזקה, הם חלק מתכונותיו של השאמאן ויכולתו לחיות בין העולמות. לפרש נכון את המסרים שהיקום סביבו שולח ו"לחוש" את העתיד.
למעשה, חזיונות בהירים ו"תחושת בטן" המבוססת על אינטואיציה נקיה משלימים זה את זה
מבחינת התפקוד של הצ'קרות בגופנו.
האינטואיציה נובעת ממקלעת שמש פתוחה, משוחררת ומאוזנת שאינה נשלטת על ידי ההיגיון, החזיונות שהשאמאן מקבל מקורם בעין שלישית פתוחה ויכולת לראות את הנסתר.

הבנה ועיכול חוויות היום יום
התהליך של עיכול והבנת חוויות היום יום, באמצעות חלומות מביא לידי ביטוי שילוב בין העין השלישית ובין תהליך העיכול עליו אחראית מקלעת השמש, הן בממד הפיזי והן בממד הרוחני.
כאשר אנו הולכים לישון ובמחשבתנו בעיה שלא פתרנו במשך היום, היא עולה בלילה בחלום
ומאפשרת לנו לחוות את האירוע שוב ולראות את פתרון הבעיה. בדרך כלל תהליך החלימה
מופיע בסמלים. גם המסרים המגיעים מהיקום סביבנו מופיעים לא פעם בסמלים שעל השאמאן לפענח. אנו יכולים להתכוונן לפני השינה ולבקש לקבל תשובה לבעיה עמה אנו מתמודדים בחלום.

הכרה וזיהוי העצמי בחלום
חלימה שקופה היא חלימה שבה אנו מודעים לכך שאנו בתוך חוויה של חלום.
טכניקה מוכרת לפיתוח חלימה שקופה היא התבוננות בכפות הידיים שלנו מספר פעמים ביום. עצירה והתבוננות כזו "קוטעת את ההוויה האוטומטית שלנו ומזכירה לנו לרגע מי אנחנו. זוהי מעין בדיקת עירות. האם אני חולם כרגע או ער? תרגול קבוע של התבוננות בכפות הידיים, ממקדת אותנו ומטביעה בנו את המודעות לעירות עד שאנו "נזכרים" בה וחווים אותה בחלום. ברגע שאנו מתבוננים בכפות ידיינו בחלום אנו למעשה בהכרה שזהו חלום ואנו בתהליך חלימה. בחוויה האישית שלי, זיהיתי באחד החלומות שאני בתוך חלום כאשר הגעתי הביתה (בחלום כמובן), עליתי במדרגות לקומה השניה ואז להפתעתי כמו בציור של אשר הובילו אותי המדרגות חזרה לחצר. ההבנה שפרט זה מתוך החלום אינו מציאותי חברה אותי בתוך החלום לזיהוי עצמי כחולמת והתעוררות מהשינה.
טכניקה נוספת שפועלת על תת המודע שלנו היא מיקוד המבט שלנו בחפץ מסוים ואחר בפרטים אחרים. כלומר התבוננות בכל פרט ופרט בחדר באופן ממוקד למספר שניות.
במציאות אנו ממקדים את עיננו מספר שניות או רגעים בחפץ מסוים אך הוא אינו משתנה.
כאשר חפצים משתנים בחלום שלנו או מתהוות סיטואציות "לא הגיוניות" זהו המסר האמור להעיר את תשומת לבנו שזהו חלום.

שליטה בתהליך החלום.
ד"ר יוסי באומהקר מציין בספרו "ספר התודעות המשולבות" ששליטה במהלך החלום צריכה להיעשות בתבונה. כלומר לא לבנות מציאות חדשה מתוך משחק בנופים וחפצים, אלא, לפעול בהתאם לדרישת המצב בחלום.
באחד החלומות, חוויתי מצב בעייתי ולא הגיוני עם הרכב שלי. זיהיתי שאני בחלום ויש לי את היכולת לשנות בכל רגע ובאמת יצרתי שינוי. יכולתי לשלוט במצב בחלום, מרגע שהבנתי שאני חולמת. אני מודה שזו תחושה נפלאה, לפתור בעיה שאנו חווים בחלום.

התבוננות ב"חלום" מבחוץ- כלומר צפייה על עצמנו חולמים.
זהו מצב בו אנו למעשה חווים מסע אסטרלי, של יציאה מהגוף ומתבוננים על עצמנו ישנים. אנו "מחוץ" לחלום. איננו פועלים או משנים דברים בתוכו אלא מתבוננים בגופנו כמו במוות קליני. זהו מצב הדורש מאתנו שליטה מלאה ויכולת להיכנס לגוף בחזרה בכל עת שנבחר.
הוא מזכיר במהותו את מסעו של השאמאן היוצא למסעות לעולמות אחרים לצורך הבנה גבוהה וריפוי.

חניכה
ניתן להשוות את החלימה הצלולה לסוג של חניכה מקודשת לנשמה. תהליך כזה יכול להיות מקפצה להתפתחות רוחנית גבוהה מאד כאשר שזורה בו עבודת מודעות עצמית.
החוויה האישית שלי הקשורה לחלימה צלולה היוותה עבורי בהחלט טקס חניכה ולקח לי זמן רב להבין את השינוי שהביאה לתוך חיי. באותו זמן, לפני 14 שנים, לא הייתה לי העוצמה הנדרשת להתמודדות עם הבנה עמוקה זו.
חווית החלימה הצלולה הראשונה שלי הגיעה אלי באופן ספונטני לחלוטין ובשעת עירות ולא בשינה. דווקא בעמידה ועשייה מונוטונית של קיפול כביסה.
לפתע, חוויתי תחושה של התעוררות משינה. תחושה בהירה וצלולה מעל לכל ספק, שכל חיי עד לאותו רגע ישנתי שינה אמיתית וברגע זה התעוררתי. כל חיי עד אותו רגע היו פשוט חלום.
היה זה עוד לפני שהתחלתי לחקור את עולמי הפנימי הרוחני. היה זה זעזוע שלא ממש ידעתי כיצד לעכל. לא היו לי הכלים ויכולת ההכלה כיצד לאזן את חיי, מול עוצמה מופלאה זו.
כאן החל נתיב ההתפתחות והחקירה העצמית שלי, בדרך השאמאן.
זמן קצר אחר כך הופיע בחיי עיט זוהר המורה הרוחני שלי –שאמאן שהנחה אותי אל שערי הידע דרך החיבור לאינדיאנים ולגלגולי חיים אחרים בם פעלתי על פני פלנטה זו כשאמאנית.
זו הייתה נקודת החיבור המחודשת שלי,אך עבר עוד זמן רב, עד שהחזרתי לעצמי את עור כלב הים- צלילות הנשמה ובהירות התודעה.
כדי להכיל ידע זה היה עלי להתחיל במסע מפרך של איסוף חלקי הנשמה שלי.

החזרת העוצמה
חלימה צלולה דורשת מאתנו השקעת אנרגיה רבה. כשאנו ממקדים עצמנו בתהליך מסוים כל האנרגיה שלנו זורמת לצורך מיקוד במטרה. אם יש לנו דפוסים מגבילים ועומס רגשי שלא פתרנו, יהיה לנו קשה יותר למקד את האנרגיה שלנו לצורך חלימה בהירה.
קרלוס קסטנדה וטאישה אבלר תלמידיו של דון חואן מספרים בספריהם על ה"שחזור"
ככלי לאיסוף חלקי נשמה וריפוי עצמי. השחזור הוא תהליך של היזכרות. וחקירת כל מצבי החיים שחווינו ואיבוד חלקי הנשמה שלנו דרך טראומות ומפגשים עם אנשים אחרים.
חשיבות רבה יש להתבוננות על הדפוסים המגבילים, המנתבים את חיינו ואת הדרך בה אנו תופשים את המציאות.
ההיזכרות בפני עצמה אינה מהווה איסוף רסיסי נשמה אלא אם אנו מחזירים לעצמנו את העוצמה שנלקחה מאתנו באותו אירוע. איסוף רסיסי הנשמה שאבדו לנו (בטכניקות ריפוי שאמאניות) מאפשר חיבור לעוצמה הפנימית, "מנקה" אותנו פיזית ונפשית ומאפשר ראיה צלולה או תודעה בהירה כפי שמכנים אותה במזרח.
לחלימה פנים רבות ואין סוף תבניות יצירה הנובעות מנשמת האדם החולם. כפי שציינתי בתחילת מאמר זה, אינני מסוגלת לדמיין את חיי ללא חלימה כיוון שזה אומר מבחינתי למחוק פשוט חלק שלם מהווייתי האמיתית. תהליך החזרת חלקי הנשמה שאבדו לנו למעשה מחזיר לנו את האנרגיה שאיבדנו וגם עוזר לנו בהבנה שהחיים האלה שאנו חושבים שהם "קורים" לנו הם בעצם חלום שאנו חולמים ויוצרים בעצמנו. ככל שנלמד לנווט אותם מתוך מודעות וטוהר פנימי כך תגדל יכולתנו לחוות אותם כחלום צלול, הניתן לשליטה, באמצעות הכלי המופלא ביותר שבידינו, ליצירת מציאות- הדמיון.