תגית: צ'קרת הגרון

פסח, משפחה ושעורי נשמה

מאת אורלי נירן יהלום

משפחה היא ערך יסוד מקודש בחיינו.

משפחת המקור שלנו יכולה להוות בסיס לאין סוף תמיכה וביטחון או מקור למשברים, פגיעה בהערכה ומעצור להגשמה האישית שלנו. משפחה היא מילה מורכבת ובתוכה טמונות מילים נוספות כמו: שמחה, חשיפה,חופש,ועוד… המרמזות על טיבן של מערכות היחסים השונות שאנו חווים במסגרת זו.

שמחה- אכן יחסים אינטימיים מוצלחים בתוך המשפחה, הם עוגן של יציבות אהבה ושמחה. כאשר מערכות היחסים שלנו מספקות,יש לכך השפעה על כל עולמנו הרגשי באופן הממלא אותנו באנרגיה הנדרשת להגשמת ייעודנו. מילים נוספות הנובעות ממשפחה הן: חשף. המעגל המשפחתי הוא המקום הראשוני בו אנו חושפים את עצמנו וחשופים באופן האינטימי ביותר.

חופש- החופש להיות אנו עצמנו מתוך אמונה שיקבלו אותנו בדיוק כמו שאנחנו. לצערנו ישנן משפחות בהן חשוף הפרט לתחושה קשה של חוסר קבלה ותמיכה. הכמיהה להיות נאהבים ללא תנאי בתוך התא המשפחתי תמיד קיימת אך לא תמיד באה על סיפוקה. מהות הכבשה השחורה מדברת על השוני שלפעמים אנו חווים בתוך משפחת המקור או השבט ממנו צמחנו.

שעורי נשמה הם שערים של עוצמה הדורשים מאתנו שינוי. קושי בתוך משפחתנו תמיד דורש מאתנו קבלת החלטות. כאשר קשה למשפחה שלנו לתמוך בנו, עלינו לחפש בתוך עצמנו את העוצמה לעמוד על שלנו ולחזק את הייחודיות שלנו. לכן גם המלה חיפש נובעת מהשורש של משפחה. החיפוש אחר זהות אישית. במה אני דומה גנטית ורגשית למשפחת המקור שלי ובמה אני שונה. השוני נועד לצורך הגשמת הייעוד האישי שלי. חשוב להבין ולזכור כי השוני חשוב עבורנו ואין לוותר עליו רק משום שלאחרים קשה לקבלו. בתוך המילה משפחה טמונה גם המילה: שם. ואכן אנו קשורים למשפחה שלנו בשם המשפחה הקושר בנינו ומעיד על שייכות לעדה, עם או שבט משפחתי מסוים.

בני משפחתנו הם גם אלו הנותנים לנו את שם לחיים. שם זה תמיד מעיד על הייעוד שלנו וקשור בגורלנו. שם הוא תדר שאנו נושאים עמנו ומקרינים החוצה. עוד מילה הנובעת משורש זה היא מפה. בספרי "בינת הלווייתן" אני מייחדת פרק שלם העוסק בנושא הדת היהודית ומזכירה את מפות הדרכים שהורינו, הקהילה או המסורת ממנה הגענו מתווים עבורנו.

חג הפסח הוא חג החירות, בו אנו יוצאים לחופשי מבין המייצרים (מצריים) בחג זה אנו נדרשים לבדוק מחדש את מושג החופש האישי, לאוורר ולנקות את הבית (האני שלנו) ולשרטט מפות דרכים חדשות על פי עקרונותינו הפנימיים. כל הסמלים הקשורים בחג הפסח מדברים בעיני על סוגיית החופש האישי בתוך המשפחה או הקהילה מסימון המשקופים והמזוזות של העברים בדם כבשים ועד בחירתו של משה כמנהיג השינוי. הכבשה מסמלת בתדר שהיא נושאת את החיבור לעדר, הצורך בתמיכה והכמיהה לחוש נאהבים. הדם מרמז על החיבור למשפחה ולאלו שאנו קשורים בם בקשרי דם. זהו הארכיטיפ המחבר אותנו לצ'קרת הבסיס והישרדות על פני אימא אדמה.

פריחה

משה כזכור לכם, נאלץ לעזוב את משפחתו בגיל צעיר, הוא גדל והתחנך במשפחת המלוכה הפרעונית והידע שרכש שם, אפשר לו להתפתח כמנהיג וליצור שינוי שהשפיע על המוני אנשים. משה נדרש לצורך החיבור לעוצמה הפנימית להתרחק ממשפחתו הביולוגית וללמוד להסתמך על עצמו מתוך בניית מערכת יחסים אינטימית עם האל. משה הוא מנהיג מבטן ומלידה, אך הוא החל את דרכו עם חסימה בצ'קרת הגרון וביכולת הביטוי האישית (הוא מגמגם). החניכות של משה המיומן בהתמודדות עם יסוד המים סובבות דווקא סביב יסוד האש. האש מביאה לידי ביטוי את האני, האגו, הכריזמה המנהיגות. כאן מגיע לעזרתו אחיו אהרון, המשמש לו כפה ובעצם מביע את תמיכת המשפחה במשה ובנתיב המקודש של חייו כמנהיג.

הפירמידה הייתה מאז ומעולם סמל לעוצמה. כאשר אנו משקיעים את העוצמה שלנו בבניית "פירמידות" לאחרים אנו חווים עבדות.  כדי לעזוב את מצריים נדרשו העברים לעבור בים סוף. הים הוא ארכיטיפ לעומקים הרגשיים עימם עלינו להתעמת לצורך ניתוק מהדפוסים הכובלים אותנו לויתור על העוצמה והגשמה מלאה של מי שאנחנו. ים סוף מדגיש את צמח הסוף המסמל גמישות מחשבתית ורגשית. רק מי שגמיש מספיק ומסוגל לעבור שינוי תודעה יכול לחצות את הים לגדה השניה. אלו העברים.

בעלי היכולת לעבור תהליך המביא אותם לצד שמעבר. הגדה שמעבר לים מייצגת גם מעבר בין ההוויה הפיזית לעולמות הנסתרים. בעולם הפיזי אנו קשורים במשפחת המקור שלנו ובדפוסים שהוטמעו בנו בקרב משפחתנו,בהוויה הרוחנית אנו לומדים למצוא את הנתיב הייחודי המקודש לנו גם אם הוא מנוגד לאמונות הרווחות בשבט בו גדלנו. שני העולמות (השבטי והאישי) אמורים לתמוך זה בזה ולא ליצור בתוכנו קונפליקטים המגבילים את תהליך ההתפתחות הרוחנית.

צ'קרת הגרון מאפשרת איזון בין הזנה מבחוץ פנימה וביטוי מבפנים החוצה. כאשר התהליך מאוזן ודו כיווני מתרחשים בחיינו נסים.

כאשר איננו נאמנים לייחודיות שלנו ולייעודנו אנו הופכים לשפחה (מילה נוספת הטמונה במשפחה) עבדים חסרי חופש ועצמאות רגשית. תלויים באנרגיה חיצונית שתכתיב לנו את חיינו במקום להזין את עצמנו מתוך העוצמה הפנימית ולקבל החלטות. חג פסח (פה שח) קשור בצ'קרת הגרון ונתינת ביטוי לחופש האישי. צ'קרה זו קשורה בקבלת החלטות והצהרת כוונות. זהו המרכז האנרגטי בו הרצון האישי שלנו מתאחד עם הייעוד והרצון האלוהי המכוון אותנו בנתיב הייחודי רק לנו.

כאשר אנו מקבלים החלטה אנו נותנים ביטוי לעוצמה ולחופש שלנו להיות מי שאנחנו באמת. קבלת החלטות מחזירה את הסמכות לידינו. זוהי היציאה מעבדות לחרות. זהו המסר השזור לאורך כל סיפור ההגדה.

טוטם האנפה

אנפה וסמורים – איור אורלי נירן יהלום

מאת: אורלי נירן יהלום

השם אנפה כולל סוגים שונים ומגוונים של אנפות. מהאנפה המשורטטת, אנפות הבקר, האנפה השחורה ועד לאנפה הכחולה הגדולה היפהפייה.  האנפות הן חלק ממשפחת החופמים החיים בקרבת מקווי מים מתוקים רדודים וביצות. האנפה בעלת חן רב בצווארה הארוך רגליה הדקיקות ויפי נוצותיה.  אנשי האנפה בולטים בכל מקום בעדינות, בייחודיות ובקסם שהם משרים על סביבתם.

עבור אלה אשר האנפה מלווה כחיית טוטם יש משמעות מהותית לצ'קרת הגרון, שמירה על שיווי המשקל והאיזון נפשי וחיבור למים. האנפה צדה כאשר היא ניצבת במים הרדודים. האנפה נושאת את סגולת הריפוי של חקירת ממד המים- עולם הרגש שלנו והיכולת להזין עצמנו באופן הרגשי שימלא את ליבנו. אנשי  האנפה בעלי יכולת חקירה עצמית והבנת דפוסי ההתנהגות המפעילים אותם. יכולת זו מראה על התבוננות, כושר ניתוח וחיבור להיבטים עמוקים בנפש האדם.
צווארה הארוך של האנפה מרמז כאמור על קשר לצ'קרת הגרון. מרכז חופש ההבעה. אנשים שהאנפה מנחה את חייהם תמיד ייבחרו בחופש ובגמישות להתפרנס ממספר תחומים שונים. הם זקוקים למגוון דרכים בהם יוכלו להביע את היצירתיות הרבה בה ניחנו.
יכולת האדם להתפרנס, קשורה לצורך האישי לעמוד עם שתי רגליים על הקרקע. במקרה של האנפה
שתי הרגליים דקיקות כל כך שהן מאפשרות קלילות וגמישות באשר לתחומי הפרנסה השונים והשילוב ביניהם באורך חיים יוצא דופן. זהו אחד המאפיינים הבולטים אצל אלו שהאנפה מלווה כחייה מדריכה. נתיב החיים שלהם תמיד ייחודי ולא פעם מעורר השתאות בקרב סביבתם הקרובה. גמישות הצוואר מצביעה על הפתיחות למציאת נתיבי חיים שונים ופתרונות יצירתיים כמקורות פרנסה. יש באנשים ייחודיים אלה את החוכמה הפנימית הטבועה במעמקי הנפש בנוגע להבנת רב גוניות החיים. הבנה המיטיבה לראות שפרנסה הנה ביטוי ליצירתיות ולא נועדה להישרדות בלבד.
יכולתה של האנפה לשמור על שיווי משקל  למרות רגליה הדקות, מעידה על הצורך של אנשים אלו למצוא את האיזון בין ההיבטים המעשיים של החיים לבין  ביטוי עולמם הפנימי העשיר. צורך זה מביא אותם בדרך כלל לסגנון חיים ייחודי השונה מזה המקובל.

האנפה ניזונה מרכיכות, סרטנים ודגים, חשוב לאנשי האנפה להזין את עצמם בדגים ולשמור על תפריט מאוזן גם אם הם בוחרים להיות צמחוניים. האנפה מלמדת אותנו שעורים חשובים במיוחד הנוגעים לאיזון הנפש דרך תזונה נכונה וטיפוח שלנו ושל אהובי ליבנו.  בגלגל הסגולות של שבט הסנקה האינדיאני מופיעה האנפה בחודש יולי במקביל למזל סרטן האימהי ואוהב הבית.
כאשר אנשי אנפה מחוברים לעצמם, הם מודעים לצורך בטיפוח הבית, כמו גם האסתטיקה וטיפוח הגוף הפיזי. עיסויים, טיפוח קוסמטי ותשומת לב לאסתטיקה חיצונית הם חלק ממהות הטיפוח של אנשי האנפה. היבט אחר של טיפוח אצל אנשים אלה יכול לבוא לידי ביטוי באהבה לבשל. הכרתי אשה שהאנפה היא חיית הטוטם המרכזית שלה ובחרה להתפרנס מקייטרינג פרטי שהקימה, ואחרים שנושא התזונה כבסיס לחיים בריאים מהווה את מרכז עולמם.
לעומת זאת, בחורה  אחרת שהאנפה במפת הטוטם שלה במקום של השיעורים ניזונה בעיקר מבמבה, נוטלה ופיצות.

סגולת האנפה עוסקת בהזנה בכל הרבדים. אנשי האנפה רגישים במיוחד לצורך בהזנה רגשית וחשוב שיתמקדו בחשיבה חיובית. הזנה היא בחירת הספרים, הסרטים והמחשבות בהם אנו בוחרים למלא את עצמנו. ישנם אנשי אנפה הבוחרים להזין אחרים כמורים רוחניים, מדריכים בתחום התזונה, או מטפלים.

אלו שהאנפה מלווה כמדריכה לחיים,  יודעים לקבל החלטות מהירות כשזה נדרש בדיוק כפי שהאנפה מהירת התגובה עטה על טרפה ברגע הנכון לאחר חקירה והתבוננות סבלנית לתוך המים. יש להם את החוש לפעול ולקדם את רעיונותיהם בתזמון הנכון ולנצל הכרות עם האנשים הנכונים.
אנשי האנפה מקבלים החלטות לחיים מתוך הסתמכות עצמית וידיעה פנימית. זהו הקסם השזור ביסוד המים אליו הם מחוברים, דליית העוצמה מתוך המעמקים הנפשיים.

טוטם הטווס

יופי ומיסטיקה השזורים זה בזה

מאת: אורלי נירן יהלום

הטווס הוא עוף יפהפה ממשפחת הפסיונים, סמל ליופי  נשגב המפיץ הוד והדר.  גווני גופו של הטווס עזים ובוהקים ונוצות הזנב המפוארות של זכרי הטווס שובות לב ועין.
זנבו של הטווס עצום ביחס לגופו. אורך גופו של הטווס כמטר ואף מניפת נוצותיו מגיעה בערך לאורך זה. כאשר הזנב פתוח כמניפה חושף צבעוניות עזה ועשרות עיניים המתבוננות בנו התחושה שאנו מקבלים היא של ראוותנות ועוצמה. זוהי סגולת הטווס. מלכותיות, עושר וראוותנות. הפגנת השפע והעוצמה. המושג צניעות אינו קיים כאשר מדובר בסגולת הריפוי של עוף מדהים זה.
הטווס מלמד אותנו להראות לעולם את יופיינו הפנימי והחיצוני ולא להסתיר דבר. ההפך, להעיז ולהכריז: אני מודע למתנות שהאל העניק לי ומשתף בהן את העולם כדי שכולם ייהנו מהיופי.
הטווס מלמד אותנו להקרין כבוד וחן.

מניפת הנוצות של הטווס מגיעה לגמר התפתחותה כאשר הטווס בן שלוש שנים. דבר זה יכול להעיד על אלו שהטווס מלווה אותם כחיית טוטם שפרוייקטים חדשים בחייהם יבשילו ויניבו פרות כעבור שלוש שנים.
כאשר הטווס מופיע כמורה רוחני זהו סימן לצורך בחיזוק ההערכה העצמית. הפגנת נוכחות פנימית דרך מלכותיות והפגנת עוצמה חיצונית דרך לבוש מושקע ומושך תשומת לב. הטווס מעורר בנו את המודעות לכוחו של הצבע בחיינו כאלמנט מרפא וללבוש ותכשיטים  ככלים ייצוגיים לבניית הדימוי הנכון עבורנו. אנשי הטווס מודעים לגופם ומקבלים אותו ויודעים כיצד להיראות מושכים. הם מודעים ליופי ולקסם האישי שהם מקרינים.

מקור הטווס בהודו. בארץ זו סוגדים לטווס הוא מסמל את עוצמת הכוח הנשי דרך חיבור למוות ולידה מחדש ואף נבחר לציפור הלאומית.
בתרבויות רבות נחשב הטווס לחיה מקודשת. במצריים העתיקה סימל הטווס תבונה חזון וראיית הנסתר. החיבור החזק למיסטיקה הוא ללא ספק אחד המאפיינים של אנשי הטווס כמו גם החיבור למצריים העתיקה ליידע  ולריפוי המקודש שטמונים עד היום בעמקי הפירמידות.
קרוב לוודאי שאנשים אלו חוו לפחות גלגול חיים אחד במצריים העתיקה.

אנשי הטווס אצילים ועדיני נפש. במיתולוגיה היוונית מופע הטווס כחיה המלווה את הרה מלכת האולימפוס, האלה האצילית העונדת כתר מלכות לראשה. ביצירות אומנות מהתקופה ההלניסטית מתוארת הרה על כרכרה רתומה לטווסים אשר סימלו גאווה ויופי. האלה הרה היא אלת האימהות הפריון ומוות ולידה. עוצמתה בסגולת הנשיות שלה.
ריבוי ה"עיניים על זנבו של הטווס מקורו על פי המיתולוגיה היוונית בארגוס שומר ראשה של הרה אשר היה בעל 100 עיניים שחלקן היו פתוחות גם כאשר ישן. אחרי שנהרג ארגוס בידי הרמס הנציחה אותו הרה על זנב הטווס בדמות עיניים רבות. "עיני" הטווס מעידות על סגולת הראיה הפנימית והחיצונית אצל אלו שהטווס הוא בן לווייתם. אנשים אלו מושפעים מאוד ממראה עיניהם. נמשכים ליופי,צבע ואסתטיקה. הם בעלי ידע פנימי המנחה אותם כיצד לעבוד עם סמלים וצבעים כדי למשוך אליהם אנשים. כמו כן, הם רגישים מאוד ובעלי "עיניים בגב". בעלי אינטואיציה חזקה ויכולת לראות לתוך העבר, ההווה והעתיד. מה שמחבר אותם אינטואיטיבית להבנת נצחיותה של הנשמה ומושג האלמוות. כמו גם תחיה מחדש. בתרבויות רבות מזוהה הטווס עם הפניקס עוף החול האגדי.

טווס

הטווס הוא אוכל כל וניזון מזוחלים קטנים ואף נחשים, זרעים וחרקים. טווסים החיים על גדות נחלים ניזונים גם מדגים קטנים. הטווסים מעדיפים תזונה המבוססת על ירקות וצמחים אשר סיביהם עוזרים בתהליך העיכול. אלו שהטווס מורה דרך עבורם עדיף יעשו אם לא ירבו באכילת בשר.
הטווס ההודי מסוגל לעוף למרות זנבו הארוך ולא פעם בוחר לנוח או לישון במשך הלילה על ענפי עצים מקום בו הוא חש מוגן מטורפים. עם זאת רוב הזמן יעדיף לצעוד על הקרקע, לכן כדאי לאנשי הטווס לשים לב לכפות רגליהם ולטפחן ואת הקשר בינם ובין האדמה.מומלץ במיוחד עבורם ללכת יחפים ולחוש את המגע עם הקרקע. כמו כן טיפולי רפלקסולוגיה מתאימים להם במיוחד.

צווארו של הטווס ארוך וצבעו כחול נחושתי בוהק. כל מי שרואה עצמו מחובר לחיה זו צריך להיות מודע לצ'קרת הגרון שלו ולביטוי החופש האישי. הצבע הכחול מסמל את השמיים, את חופש המחשבה והתעוזה. הגרון הוא מקום הנקשר לחופש הביטוי שלנו. החופש להיות אנו עצמנו ללא הסתרות ללא רצון לרצות. עם זאת כיוון שקולו של הטווס צורם לאוזן, לא פעם החופש עבור אנשי הטווס בא לידי ביטוי דווקא בעשייה ובנוכחות, כלומר בצורת הלבוש באורח החיים ובבחירות לדרך חיים ייחודית.
אם הפציע בעל חיים יפהפה זה בחייכם כמלווה ומדריך נשמה מובטח לכם כי השחר ממתין לעלות
ומצפה לכם התחלה חדשה מעבר לפינה. טוטם הטווס תמיד מביא הבטחה ללידה מחודשת וחיים מלאי צבע, מעוף והגשמה.