תגית: קלפי סגולה

טוטם החתול

מאת: אורלי נירן יהלום

חתולים, מילה שאוצרת בתוכה אסוציאציה של רכות, פינוק, גמישות ועצמאות.
חתול הבית הוא יונק הניזון מציד עכברים, ומכרסמים נוספים. הוא אינו מסוגל לעכל צמחים.
על פי מחקרים נראה כי החתולים בויתו לפני כ- 8,000 -10,000 שנה באזור הסהר הפורה.
חתולי הבית הם חלק ממשפחת החתוליים המכילה כ-37 זנים ביניהם: האריה, הפומה, הנמר, היגואר, הטיגריס,ברדלס, פנתרים למיניהם, חתולי בר, חתולי ביצות, חתולי חולות ועוד….
במצריים העתיקה נחשבו החתולים למקודשים וניתן להם כבוד רב. בקברים מצריים מהממלכה החדשה – (1069-1540 לפני הספירה), נמצאו ציורים המתארים את החתולים כחלק מחיי היום יום. פסלים של חתולים הוצבו בכניסה לבית כהגנה על הגרים בו. האלה בסת אלת הפוריות, שומרת הילדים ומגינת החתולים, מתוארת בגוף אישה וראש של חתול. במקדשיה חיו החתולים חיי מותרות וטופחו עד יומם האחרון. כאשר מת החתול, היו בעלי הבית מתאבלים עליו ובעל הבית אף היה מגלח את גבותיו לאות אבל. במצריים נמצאו לא רק אנשים חנוטים אלא גם חתולים חנוטים. במיתולוגיה הסקנדינבית מסמל החתול את פרייה אלת הפוריות ובהודו הוא מתקשר לאלה צ'אסטי אלת הנשיות וההולדה המתוארת כרוכבת על גב חתול.

בתרבויות רבות נחשב החתול ליודע הסודות. לחתולים יכולת לראות את הנסתר. חתולי הבר במיוחד קשורים ליכולות על חושיות, הגדת עתידות ותנועה דרך זמן ומרחב.
הלינקס, אותו אנו מכירים בארץ כקרקל (חתול בעל האוזניים הארוכות שבקצותיהן ציצות שיער), נושא סגולה של סודות ואת רזי הקסם המלווים את ראיית הנסתר. טד אנדרוס כותב בספרו "שפת החיות" שחתולי הבר מתקשרים לשתיקה ושמירת סודות. הם ניזונים בעיקר מארנבות וסגולת הארנבת (הבנת הפחדים והתמודדות עימם) משמעותית עבור כל מי שחתול הבר מלווה אותו כטוטם. בספר " קלפי סגולה" מתארים ג'יימי סאמס ודיוויד קארסון את אנשי הלינקס כבעלי ראיית נסתר ייחודית, המאפשרת להם לראות מה אנשים מסתירים מאחרים או מעצמם ומהם הדפוסים המפעילים אנשים מתחת לפני השטח.

החתולים מביאים לידי ביטוי באורח חייהם את האיכויות הנדרשות לחיבור לנסתר ולגילוי העתיד דרך זמן החלום. שלוה רוגע וגמישות מלוות את תנועותיהם, יש להם חוש כיוון מעולה, הם מרבים לישון ופעילים בלילה בחשכת המסתורין. ראיית החתולים בלילה מעולה (פי שש מזו של בני האדם) איכות זו מסמלת ראיית הנסתר וכניסה לתוך הלא נודע. ההסוואה וההתגנבות הן חלק מרכזי בטקטיקת הצייד של החתוליים. אלו בדיוק האיכויות הנדרשות להתבוננות מעמיקה וגילוי הנסתר.
רוב החתולים סולדים ממים, המים מסמלים את עולם הרגש. דווקא עצמאותם של אנשי החתול ויכולתם לא להיות מושפעים מרגשותיהם מאפשרת להם לראות את הנסתר בבהירות, כיוון שרגשות עלולים להשפיע על האינטואיציה ולעוות את תפישת המציאות.

לא במקרה נחשבים החתולים למלוויהן הצמודים של מכשפות ומנבאות עתידות. בימי הביניים באירופה נרדפו החתולים ובעיקר חתולים שחורים על ידי הכנסייה הנוצרית, כחלק מציד המכשפות. הצבע השחור של החתול המעורר השראה וחיבור ללילה לנשיות ולמסתורין עורר בכמרים המתנזרים, פחד מהאנרגיות הנשיות. מסתרי הפיתוי הנשי, העיסוק במיסטיקה ובהילינג, כל אלא היו בלתי מובנים לכמרים שהעדיפו לתמוך ברפואה המבוססת על ניסויים מדעיים ונשלטת על ידי גברים.
הקשר בין חתולים שחורים לרוע או מזל רע הוא אמונה תפלה הנובעת מחוסר הבנה.
לצבע השחור כמו ללילה ולמסתורין אין כל קשר לרוע. הוא מסמל את הצד הנשי ומהות המסתורין. טוטם הפנתר השחור מלמד כיצד להתמודד עם הלא נודע ולנווט את דרכנו בין הצללים מתוך הסתמכות אישית.
הפנתר השחור מעניק מחסותו רבת העוצמה והחמלה לאנשים שחוו טראומות קיומיות
וזקוקים לתמיכה ולאומץ להתמודד עם פחדיהם מפני הלא נודע, מתוך ביטחון מוחלט בריק.
נמר השלג המנוגד בצבעו לפנתר השחור, גם הוא מביא כטוטם, עוצמה מחודשת להתמודדות עם השדים הפנימיים. נמרי שלג חיים בהרים שביבשת אסיה, ולדעת טד אנדרוס הופעתה של חיה זו כטוטם יכול לשקף קשרים מגלגולים קודמים לאותם אזורים בהם הוא נמצא.
הופעתו של נמר השלג בחייכם, היא אות והבטחה לחיים חדשים וראיה מחודשת מתוך התגברות על הפחדים שליוו אתכם בעבר.

מאמר זה מוקדש באהבה גדולה לחתולה המדהימה שלי קיטנה (על שם הנסיכה מהסרט "מורטל קומבט") שלימדה אותי כל כך הרבה על מסתורין, אהבה, יושרה פנימית, תמיכה וחמלה.

טוטם הדבורה

מאת: אורלי נירן יהלום

טוטם הדבורה נושא שי של פוריות, מיניות ומתיקות חיים הנובעת ממשאלות לב שהוגשמו. במילים אחרות: החיים דבש.
הדבורה מזכירה לנו למצות את מתיקות החיים. לחיות את חיינו תוך הגשמת כשרונותינו ושפע של עשייה יצירתית. להיות פוריים ולאזן בין עבודה והנאה.
הדבורה היא סמל להשגת יעדים. לא משנה כמה גדול החלום שלכם, כשסגולת הדבורה מלווה אתכם תזכו להגשמתו.
בתרבויות עתיקות סימלה הדבורה את האיכויות של צ'קרת הבסיס, כיוון שקצביות תנועת רגליה והזמזום המונוטוני התקשרו לאנרגיית הקונדליני השוכנת בבסיס. עליית אנרגיה זו לאורך עמוד השדרה נדרשת להשגת ההארה.
כל מי שמתרגל יוגה מכיר את נשימת הדבורה. בנשימת הדבורה, אנו מתרגלים שאיפה לתוך האגן ונשיפה תוך כדי השמעת זמזום הרוטט לאורך כל עמוד השדרה, רוטט ומזמזם בתוך ראשנו וממלא בשמחה. לרטט הזה המתפשט בגופנו יש איכויות של ריפוי.

דבורת הדבש היא ללא ספק בין היצורים המדהימים ביותר הקיימים בטבע. הדבורים חיות בכוורות ועובדות יחדיו בהרמוניה מאורגנת להפליא. הכוורת מורכבת מהמלכה, הפועלות והזכרים.
המלכה היא הדבורה הגדולה ביותר בכוורת; היא הדבורה היחידה המטילה ביצים, והיא עושה זאת בקצב מדהים של כ-3000 ביצים ביום. אורך חייה של מלכת הדבורים הוא כשנתיים. לאורך כל חייה היא מטופלת על ידי הדבורים הפועלות בכוורת. הפועלות למעשה, ממלאות את כל התפקידים בכוורת: ניקיון, טיפול בצאצאים והאכלתם, בניית תאים חדשים בכוורת, הגנה על הכוורת ואיסוף צוף וגרגרי אבקה מפרחים. הזכרים אינם עושים דבר מכל אלו – תפקידם היחיד הוא להזדווג עם המלכה, ולאחר שעשו זאת הם לעתים קרובות מגורשים מהכוורת.

בספר המרתק "מעגלי אור" מציינת רוזאלין ברוייר: "דימויים של דבורה נמצאו בכרתים ובמצריים. בכרתים מסמלת הדבורה המלכה את האם האלה שיצרה הכל, הזינה הכל והייתה הסיבה לקיום". בנוסף, ביוון קישרו בין הדבורה והמסתורין האליוסיני, כלומר טקסי חניכה ברמות גבוהות ביותר במקדש של אליוסיס. גם בתרבות הקלטית נקשרה הדבורה לראיית הנסתר.
בהינדואיזם סגולת הדבורה מיוחסת לקרישנה אל האהבה.
במצריים הדבורה סמלה את בית המלוכה ומלכותיות, על פי רוזאלין ברוייר הייתה הדבורה הגדולה במצריים סמל להיבט הנקבי של פרעה כלומר חלקה הדרומי של מצריים או הנילוס העליון.

שורש המילה דבורה הוא דבר. קשור לדיבור והתנבאות, או בעצם: תקשור. דבורה פירושו דיבור ה' (כמו דבורה הנביאה). הדבורה נושאת את סגולת האישה הלוחמת.
גם איכות זו באה לידי ביטוי באישיותה של דבורה הנביאה שהיא עצמאית, אסרטיבית ומנהיגה.

התקשורת בין הדבורים עצמן דווקא אינה קשורה להשמעת קול.
מתוך הויקיפדיה: "הדבורים מתקשרות בעיקר על ידי פרומונים. המלכה מפרישה פרומונים מיוחדים המודיעים לפועלות שיש לאסוף מזון. אם המלכה מתה או אובדת, חשות הדבורים בחסרונו של הפרומון, ומתחילות מיד בהגדלת תאים עם זחלים צעירים, והאכלתם במזון מלכות כדי שיהפכו למלכות. פרומונים אחרים נמצאים בארס הדבורים. כשדבורה עוקצת, חשות הדבורים בריח של הפרומון הזה, יודעות שישנה סכנה, ובאות לעזור בהגנה.

דרך תקשורת אחרת, היא על ידי ריקוד מיוחד. דבורה המוצאת מקור מזון, מגיעה לקן, ורוקדת על חלה ריקוד המודיע לדבורים אחרות על מיקומו וכמותו של המזון. הדבורה רוקדת בצורת הספרה 8, כשהזווית בין הקו האמצעי של הריקוד לבין האנך, היא הזווית בין הקו מזון-כוורת לקו שמש-כוורת. מהירות הריקוד מלמדת על מרחקו של המזון מהקן, ומשך הריקוד, מלמד על עושרו של מקור המזון."

הופעתה של הדבורה כחיית טוטם היא הוכחה בדוקה לכך שריקוד, וקצב הם סגולות מרכזיות בחייו של האדם אותו היא מלווה. צבעי הדבורה שחור וצהוב מעידים גם הם על תכונותיה הייחודיות. בגלגל הצבעים של שבט הסנקה האינדיאני, השחור קשור להקשבה וקצב. הוא מחבר אותנו פנימה ופותח את היכולת לקבל מסרים ולתקשר. הצבע השחור קשור גם לצ'קרת הבסיס ולמיניות.
הצהוב על פי גלגל הצבעים מייצג את השמש ואהבה ללא תנאי. ריקודן של הדבורים כאמור קשור לאורה של השמש ומיקומה בשמיים. הקשר ההדוק בין סגולות הדבורה לאהבה בא לידי ביטוי ביצירת הדבש. מעבר לזאת, יערות הדבש של הדבורים מורכבות ממשושים והחיבור לספרה שש מתקשר לאלת האהבה והנשיות ונוס.

טוטם העטלף

מאת: אורלי נירן יהלום

יש אנשים שהעטלפים מעוררים בהם פחדים מהלא נודע, הלילה, החושך והמסתורין.
בתרבות הסינית העטלף הוא אות לאושר ומזל טוב. ברבים מחפצי האומנות הסיניים, ברקמות ובתכשיטים מופיעים חמישה עטלפים סביב פרח האפרסק, שמשמעותו חיים. חמשת העטלפים מסמלים את כל הדברים שהאדם מתאווה להם: בריאות, עושר, מזל טוב, אריכות ימים ושלווה.
הילידים האמריקנים רואים בעטלף סמל למוות ולידה מחדש כיוון שהעטלף תלוי כשראשו כלפי מטה מצב המזכיר תהליך של לידה. טוטם העטלף מנחה אתכם בזמנים של שינוי. אם חמק העטלף בחשאי מהמערה ונחת בחסות החשכה כדי לחבור אליכם, זכיתם במורה דרך בעל עוצמה רבה. הוא יהיה ידידכם הטוב והתומך כאשר העת להיפרד מהעבר, מאנשים אהובים או מהמוכר ולהמשיך לחיים חדשים. העטלף מסמל את הצורך בויתור על דרך החיים או הדפוסים הישנים שכבר אינם תורמים לצמיחתכם האישית. כל סיום של תקופה בחיינו הוא סוג של מוות. שחרור של העבר והבנה שהדברים לא יחזרו להיות שוב כפי שהיו. היו מוכנים להיוולד מחדש ודעו שבתהליך ייחודי זה של צמיחה סגולת העטלף היא מרפא לנשמה.
יש הרואים בקלף העטלף (מתוך קלפי סגולה) מקביל לקלף התלוי בטארוט, אך זו טעות כיוון שמהותו מביאה לידי ביטוי את האיכות של קלף המוות.
העטלף הוא אורח כבוד בכל טקסי החניכה. הוא מסמל את מות השמאן, המרפא הגדול של השבט. מות השמאן מסמל ויתור על מושג האני כפי שהיה מוכר לכם עד כה, ניתוץ לרסיסים של כל מה שחשבתם או ראיתם בעצמכם. זהו תהליך רוחני הנוגע בכל פחד או כפתור רגשי שמזעזע ומקפיץ אתכם ומביא אתכם למקום של ויתור מוחלט. סגולת העטלף היא ההבנה שהמוות הוא שינוי במהות המביא תמיד ללידה מחדש.
ילידי איי הצב (ילידי יבשת אמריקה) מקיימים גם כיום טקסי חניכה המבוססים על קבורת השמאן בבור באדמה למשך הלילה כשהבור מכוסה בשמיכה בלבד. הלילה הבדידות וקולותיהן של החיות מסביב מעמתים את השמאן עם פחדיו העמוקים ביותר.
כאשר נפתחתי לידע ולתהליך של התפתחות פנימית, עלה מעמקי תודעתי חיזיון שבו ראיתי את עצמי סגורה בבור באדמה שאבן גדולה הונחה על פיתחו. מאוחר יותר למדתי שהיה זה חלק מתהליך חניכה שעברתי כשמאנית.
העטלפים הם יונקים מעופפים. כנפי העטלפים מורכבות מעור המתוח על עצמות גפיהם הקדמיות, שהתפתחו לעצמות דקות וארוכות. על הבוהן המבצבצת מכל כנף ישנה ציפורן המאפשרת אחיזה לצורך טיפוס או תלייה. לעטלפים שרירי חזה חזקים המאפשרים את תנועת הכנפיים. לעצם החזה של העטלפים יש מבנה מיוחד הדומה לזה של העופות. לעטלפים גם בלוטות שומן שמהן מופרש חומר שמנוני המשמן את עור הכנפיים לשמירה על גמישותן.

לעטלפים חוש שמיעה מפותח והם מנווטים את דרכם בחשכת המערה בעזרת גלי קול שהם מייצרים, כאשר גלי הקול הללו, שאנו כבני אדם לא יכולים לשמוע, פוגעים בחפצים שונים, נוצר הד שהעטלפים מסוגלים לשמוע ולנווט בעזרתו.
איכות הסונאר מייצגת יכולת שימוש בעין השלישית ובאינטואיציה הפנימית המנווטת את דרכנו בחיים. אילו שהעטלף מלווה אותם ניחנו ברגישות זו. הקשורה גם ליכולת לקבל חזיונות לגבי העתיד ולחוש את העומד להתרחש. אנשי העטלף מחוברים לחלימה, העטלף הוא בעל חיים הפועל בשעות הלילה, האפלה היא המעיין אשר מימיו משקים את זרעי העתיד שיצרנו בחלומותינו.
כל חלום מעמיד אותנו בפני אתגר של שינוי כדי להגשימו. וכאשר מדובר בשינוי זה הזמן לקרוא לעטלף ולקבלו בזרועות פתוחות לתוך חייכם.

טוטם הארמדיל

מאת: אורלי נירן יהלום

הארמדיל הוא יונק ייחודי בעל שריון קשקשים, החי ביבשת אמריקה. אם הופיע הארמדיל במפת הטוטם שלכם, אות הוא לכך שניחנתם באופי רך, מקסים, וטוב לב שאחרים תמיד ינצלו, עד שתלמדו לומר "לא".
שריון הקשקשים הנוקשה של הארמדיל מהווה גבול ברור שנועד להגן על נפש בעלת רגישות גבוהה ומלאה תחושת הזדהות. אחת התכונות הבולטות באנשי הארמדיל היא האמפתיה שהם מגלים כאשר מישהו לידם סובל. הנטייה האופיינית לאנשי הארמדיל להתאחד עם תחושותיו של האחר מטשטשת גבולות ועלולה להזיק להם ולהפילם למלכודות של ניצול דרך מניפולציות רגשיות וחוסר הערכה של הזולת לעדינות ויכול הנתינה המדהימה שלהם.
העור המקיף את גופנו מסמל גם את הגבולות הפיזיים שלנו. במקרה של הארמדיל מדובר בשריון.

ההגנה העיקרית של הארמדיל היא עורו החיצוני, המהווה שריון. השריון מעלה בנו אסוציאציה לאבירים לבושי השריון מתקופת ימי הביניים. הארמדיל יכול לרמוז על קשר לגלגול חיים משמעותי שחוויתם בתקופת ימי הביניים.

השריון מתווה את גבולות הביטחון שלכם. היכולת להציב גבולות ברורים, להגדיר מה נכון עבורכם ומה גורם לכם חוסר נוחות מביאה לידי ביטוי את סגולת הארמדיל במיטבה. הגדירו את המרחב האישי שלכם. למדו להשתמש בשריון כאשר נדרשת לכם הגנה ממילים וכוונות לא טהורות של אנשים הרוצים לפגוע בכם, ביקר לכם, או בתחושת ההערכה העצמית שלכם.

כדי לא להיות מושפעים מאחרים עליכם לחזק את החיבור לעוצמה ולזהות הפנימית. ככל שתהיו מגובשים יותר בתוך עצמכם עם תפישות העולם שלכם, העקרונות והדרך בה אתם רוצים שאחרים יכבדו אתכם, תוכלו להימנע ממצבים בהם ינסו אנשים סביבכם להשפיע עליכם לנהוג בדרכם.
היכולת לזהות מי אתם באמת ללא השפעות, רגשות ומחשבות של אנשים אחרים קשורה למקלעת השמש הממוקמת במרכז גופנו ומאפשרת לנו להקרין את מי שאנחנו לעולם החיצון. מקלעת השמש היא המקום ממנו מופץ האור שלנו לעולם. אור זה נובע מיכולתנו לזהות מי אנו, מהו הטעם האישי שלנו ומהם הגבולות הנכונים לנו כדי לחוש נוחות והגנה בהוויה הפיזית.

הארמדיל נושא סגולה של הגנה, חוש אבחנה מעולה ואמפטיה.
יכולת האבחנה המעולה של הארמדיל מבוססת על חוש ריח מעולה, הוא מסוגל להריח חרקים בעומק של מספר ס"מ בתוך האדמה.
ארמדיל שייך למשפחת העצלנים. אין לו ניבים או שיניים חותכות אך יש לו שיניים טוחנות רבות. הארמדיל ניזון בעיקר מחרקים, מנמלים, ומחסרי חוליות אחרים. החיבור לנמלים קשור גם לאיכויות של הנמלה שהן סבלנות וכוח סיבולת. הארמדיל בוחר לחיות בדרך כלל בצד פלגים או נחלים והוא גם שחיין טוב. אלו שהארמדיל מלווה כטוטם יחושו קשר ליסוד המים ועולם הרגש. יש להם את היכולת לחקור היבטים רגשיים ולהבין את הדפוסים המנתבים את חייהם או חוסמים אותם.

טקטיקות ההישרדות של סוגי הארמדיל מול איומו של טורף, הן שונות מאוד. הארמדיל מדרום אמריקה יתכרבל לצורת כדור בלתי חדיר. לעומתו, הארמדיל החי בצפון אמריקה נוהג לקפוץ גבוה לאוויר כשהוא מופתע. טד אנדרוס מפנה בספרו "שפת החיות" את תשומת הלב לכך שכוחם של האבירים בימי הביניים היה ביכולת ההתקפה שלהם. דבר המרמז שההגנה הטובה ביותר של אנשי הארמדיל על גבולותיהם היא בהתקפה ואסרטיביות.

טוטם הנמלה

מאת: אורלי נירן יהלום

הנמלה היא דוגמא יוצאת דופן לעוצמה שאינה נובעת מגודל פיזי. מי שרוצה ללמוד שעור בקרקוע ובמעשיות מומלץ לו להתבונן בנמלים החרוצות.
קטנה ככל שתהיה, הנמלה נושאת עוצמה שמקורה בכוח סיבולת, סבלנות נחישות וחריצות. הנמלה אינה בולטת בנוכחותה ואינה ראוותנית, אך במצבים קשים היא מביאה סגולה לניצחון הרוח על החומר וטקטיקה מופלאה להישרדות.
יש סוגי נמלים החיות בגפן, אך בדרך כלל הנמלים חיות בקהילה. טקטיקת ההישרדות של הנמלה נובעת משיתוף פעולה וקשרים חברתיים. בעיני יש בסגולה זו משהו המזכיר את העכביש הטווה קורים, אלא שהנמלה טווה קורים של קשרי חברה ותקשורת. אנשים שזכו ללווי הנמלה כחיית טוטם ימצאו עצמם פורחים ומתפתחים בתוך קבוצות פעילות או ארגונים חברתיים. לא פעם הם יבחרו לחיות בקיבוץ או קומונה חברתית. הם אנשים מסודרים ומאורגנים הפועלים לטובת הכלל ובונים נדבך על גבי נדבך, ברוב סבלנות את העתיד. על פי הפילוסופיה של הילידים האמריקנים, אנו אמורים לפעול למען עתיד ילדנו. עלינו לדאוג לאיזון הטבע והעשרת אימא אדמה ומקורות המים שלנו כדי שישרדו ויקיימו שבע דורות קדימה. אחת הדרכים לדאוג לעתיד היא אגירה של זרעים ושימור זנים קיימים. זה בדיוק מה שהנמלה עושה. היא אוגרת זרעים, שומרת ומתכננת לימים הבאים.

מילת המפתח בחייהם של אנשי הנמלה, היא עקביות. יש להם מטרה והם בונים את חלומם בסבלנות אין קץ ובנחישות המבוססים על משמעת עצמית וידיעה פנימית.
גופה של הנמלה בנוי משלושה חלקים: ראש, חזה ובטן ויש לה גם שלושה זוגות רגליים. המספר שלוש קשור לתדר של יצירה. איכות זו של יצירה, מלווה את חייהם של אנשי הנמלה. הם פעלתנים, יצירתיים יודעים להגשים מטרות שהציבו לעצמם.

למרות חריצותם והפעלתנות הבלתי נלאית, נראה לעיתים קרובות שדרכם אל המטרה ארוכה ואיטית. לכן,עליהם לתת אמון מלא שהחיים ישתפו עימם פעולה והדרך תוביל אותם אל ייעודם.
אנשי נמלה יקרים, זכרו שהנמלה היא סמל להצלחה הנובעת הודות להשקעה ומאמץ.
אמון בחיים, הוא התגלמות מלאה של המושג קרקוע, וזהו התדר בו רוטט מרכז הבסיס.
הנמלה סימלה בתרבויות רבות חיבור לאדמה, לאחדות ושבטיות מקודשת. בגופה הקטן והמתומצת ובאורך חייה הנמלה היא ביטוי נפלא לאיכויותיה של צ'קרת הבסיס. (גם צבעי הנמלים משחור ועד חום או אדום מבטאים את התדר של הבסיס).
גם החושים הפעילים אצל הנמלה הם חושים הקשורים לאיכויות הבסיס, חוש הריח וחוש המישוש.
לנמלים חוש ריח המאפשר להן להבדיל בין ריחות רבים. התקשורת בין הנמלים בקהילה מבוססת על הפרשת פרומונים (חומרי הפרשה בעלי טעם וריח). הנמלים מריחות דרך המשושים ולכן הן גם מרבות לנקותם כיוון שכל גרגר לכלוך מפריע להן בהרחה.
מישוש- הנמלים נוגעות אלו באלו במחושים. מישוש זה מאפשר להן להבדיל בין בנות הקהילה לבין פולשים, וכדי להפיץ מידע על מקור מזון או סכנה. חוש המישוש שלהן מפותח מאוד והן מביעות בעזרתו וקולטות תחושות כמו התרגשות, חיבה, מקצבי פעולה ועוד.

רוב קהילות הנמלים מורכבות מהמלכות המייסדות מושבות חדשות, הזכרים המפרים את המלכות והנקבות הפועלות המשמשות כפועלות ושומרות הצאצאים. מבנה גופה של כל נמלה בנוי בהתאם לתפקידה בקהילה. למלכה יש שני זוגות של כנפיים והיא מסוגלת לעוף עד שהיא מופרית. היא בעלת שחלות וכיס שבו נאגרים תאי הזרע למשך שנים ספורות, וכך מתאפשרות הפריות חוזרות ללא נוכחות זכרים.
מלכת הנמלים היא הגדולה ביותר בקן ומופקדת על שמירת הביצים. הזכרים קטנים מהמלכות וגם להם שני זוגות כנפיים. לאחר ההפריה במעוף הכלולות הם מתים. הנמלים הפועלות חסרות כנפיים ואינן מסוגלות להתרבות. תפקידן הוא לדאוג לאספקת מזון ולהאכיל את המלכה, הזכרים והרימות. הן גם אלו שמנקות את הקן, בונות ומגינות עליו. מטרת כל הנמלים בקהילה היא טובת הקהילה והרחבתה.
אנשי הנמלה מכילים ומביאים לידי ביטוי את שלושת סוגי התפקידים וההיבטים השונים במהות טוטם הנמלה: יש להם את הידע הפנימי כיצד לנהוג במלכותיות ולהנהיג וגם את היכולת לתרום לטובת הכלל ולהתמיד בפעולות הדורשות תשומת לב לפרטים, סדר ועקביות. בנוסף, שתי איכויות אלו משולבות ביכולת לתמוך בזולת ברגעים קשים ולהפרות בחשיבה מקורית.
אילו עוצמות באנשים כה שקטים ועדינים.

טוטם הזאב

מאת: אורלי נירן יהלום

סיפורי האגדות הנפוצים על זאבים מציגים את הזאב כחיה אכזרית ומניפולטיבית. מהאגדה על שבעת הגדיים ועד האגדה על כיפה אדומה.
אם ישאלו אתכם איזו חיה תעדיפו שלא לפגוש ביער, אילה או זאב? קרוב לוודאי שתשיבו זאב.
ואתם בהחלט טועים. ראשית, הזאבים עצמם מעדיפים להימנע מפגישה עם בני האדם ויעשו את המיטב שלא להיתקל בכם. שנית, איילות שיש להן גורים הן תוקפניות מאוד ואם הן תחושנה באיום הקל ביותר מצדכם תותקפו על ידיהן ללא רחמים.
דימוי הזאב שאנו מכירים מגיע מהתרבות האירופאית והוא אינו תואם את המציאות. גם המשפט זאב בודד אינו נכון כלל כיוון שהזאבים חיים תמיד בלהקות. הם חברותיים וצדים בלהקה תוך כדי שיתוף פעולה. בכל להקת זאבים נמצא זכר אלפא ונקבת אלפא, אך אין זה אומר שהם שליטי הלהקה. יש להם סמכות, אך עם זאת בתוך הלהקה לכל זאב וזאב הייחודיות שלו. כל זאב בלהקה מבין את מקומו ביחס לאחרים ומבטא את עצמו.

כאשר מופיע הזאב כחיית טוטם זהו סימן שניחנתם ביכולת להדריך אנשים ולשתף בידע. אתם מורים מבטן ומלידה. מתנת השיתוף, מבוססת על תקשורת כנה וברורה. אנשי הזאב לומדים לבטא עצמם בנוסף לתקשורת מילולית דרך שפת גוף. הזאבים מתקשרים זה עם זה דרך מערכת מורכבת של יללות, נהמות, תנועות והבעות. לכל תנועת ראש, יללה, הנפת זנב ומבט יש משמעות מדויקת המעבירה לחברי הלהקה תחושת רגש מסוימת.

הזאב מכיר את נבכי היער ותמיד יוכל למצוא עבורכם שבילים שלא ידעתם על קיומם. הוא מורה דרך. ארכיטיפ היער מסמל את תת המודע שלנו: מקום סבוך, אפלולי מכושף ומסתורי בעבורנו. זוהי ממלכתו של הזאב חד החושים, הפועל מתוך הצד הפראי, האינטואיטיבי וחוגג בלילות ירח מלא ביללות המהללות את הלבנה. טוטם הזאב מאפשר את גילוי הנסתר דרך פיתוח ועידון החושים: שערות הפרווה מאפשרות קליטה על חושית. פרוות הזאב עשויה משתי שכבות: השכבה החיצונית עשויה משערות קשות ששומרות ממים ולכלוך, והשכבה התחתונה עבה וצמרירית ושומרת חום. לזאב חוש ריח מפותח מאוד הפועל גם במימדים מטפיזיים, כמו כן חוש השמיעה שלו מצוין. על אנשי הזאב להקפיד להיות קשובים לקול הפנימי ולהסתמך על תחושות הבטן , גם כשהמציאות מראה אחרת.

בספר "קלפי סגולה" של ג'יימי סאמס ודייויד קארסון מתואר הזאב כחלוץ של רעיונות חדשים.
טוטם הזאב, דורש מאתנו עמידה אסרטיבית על נקודת המבט הייחודית שלנו, כדי למגנט לחיינו תהליכים של צמיחה. זוהי מחויבות פנימית לכוחות היצירתיים בתוכנו.
קלריסה פינקולה אסטס בספרה "רצות עם זאבים" מתארת את החיבור לזאב ביכולת לחיות את חיי האינסטינקט העמוקים שלנו. חיים שאינם עקביים תמיד בעשייה אלא בתפישת המציאות ובראיה חדה של האמת המשתנה. חיים שיש בם מגמישות המחשבה, היצירתיות והמיומנות בהישרדות הנשמה. הזאב מלמד אותנו לאזן את צרכי הנשמה עם הצורך בביטחון ובמסגרת.
אנשי הזאב זקוקים למסגרת, כאמור השיתוף הוא מרכז חייהם. הצורך בקהילה ובמיוחד בזוגיות
שזור בחייהם. הזאבים הם מונוגמים וחיים עם בת זוג אחת לאורך כל חייהם. טוטם הזאב מעורר בנו את הצורך למצוא בן או בת זוג עימם נוכל לחלוק את חיינו לאורך זמן. שיתוף בכל תחומי החיים עם בני זוגם, הוא מהותי לאנשי הזאב, הם נאמנים מאוד וערכי המשפחה והחברה חשובים להם. הצורך למצוא את האדם הנכון דורש הכרה מעמיקה עם הצד הפראי של נשמתנו. רק ממקום זה אנו יכולים לגלות את צרכנו האמיתיים. הזאבים מגיעים לבגרות מינית בגיל שנתיים לערך מה שרומז על משמעות הספרה שתיים ופרק זמן של שנתיים לבשלות של תהליכים פנימיים אצל אלה שהזאב מלווה אותם. (המספר שתיים קשור גם לתדר של הירח ושיתוף פעולה). אם אתם מוצאים עצמכם ללא בן או בת זוג למרות שהזאב מלווה אתכם, זה אומר שעדיין לא גיליתם מה באמת נחוץ לכם לזוגיות בדרך הזאב. לפעמים מורה לכם הזאב לשהות תקופה מסוימת בבדידות כדי לזהות את המורה הפנימי וללמוד ממנו על סגולותיכם הייחודיות.

הזאב מלמד שעור של אמת צרופה ופלאית. מי שמוכן לוותר על נקודת ההתבוננות הברורה שעל פני השטח וללכת בעקבות הזאב בנתיבי ההסתמכות על תחושות הבטן, מלווה באורה הכסוף של הלבנה המאיר פינות נסתרות בתת המודע, יזכה במנות גדושות של קסם, וריפוי המבוסס על אינטואיציה פנימית.